"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כמו משחק כדורגל ללא קהל

,עודכן

במהלך שלושים שנות פעילותי בכנסת ככתב פרלמנטרי ראיתי אירועים רבים יוצאי דופן, כמו למשל את יו"ר הכנסת אברהם בורג מעמיד את כל השרים והח"כים על רגליהם באולם המליאה ומספיד את ח"כ פרופ' אמנון רובינשטיין, על סמך פייק ניוז שהגיע ללשכתו, ופרופ' רובינשטיין (עד 120) היה בהלם.

ראיתי ח"כים מצביעים פעמיים באולם המליאה וצפיתי גם בתייר איטלקי שקפץ מיציע העיתונאים לאולם המליאה, אבל אתמול ראיתי בפעם הראשונה אולם מליאה ריק בישיבת פתיחה שאמורה להיות חגיגית, והח"כים משמיעים את שבועת האמונים שלהם בשלשות.

התפשטות נגיף הקורונה אילצה את מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ וחברי הנהלת הכנסת למצוא פתרונות יצירתיים בקיום טקס ההשבעה של הח"כים. לכן הוחלט שלא לאפשר לכל 120 הח"כים לשבת באולם המליאה בעת טקס ההשבעה אלא לבצע את ההשבעה ב־40 סבבים של שלושה ח"כים כל אחד.

כמי שנכח בישיבות הפתיחה החגיגיות של הכנסת מאז 1990, שהיו מרשימות מאוד, חשתי עצב כשראיתי את הנשיא ריבלין נכנס לאולם המליאה עם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, כשבאולם נוכחים רק ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר כחול לבן בני גנץ ומזכירת הכנסת ירדנה מלר־הורביץ. מן היציע השקיפה על כולם נשיאת ביהמ"ש העליון השופטת אסתר חיות. המחזה נראה לי ממש כמו משחק כדורגל או כדורסל שמתקיימים ללא שאגות שמחה ומחיאות כפיים של קהל האוהדים.

בתום נאומיהם של הנשיא ויו"ר הכנסת, שהיו קצרים מהנאומים ששניהם נשאו בעבר באירועים דומים, החל שלב הצהרות האמונים של הח"כים. בזה אחר זה לפי סדר האל"ף־בי"ת נכנסו לאולם בכל כמה דקות שניים או שלושה ח"כים, התייצבו מול דוכן היו"ר ונתבקשו לאחר שאדלשטיין הקריא את נוסח הצהרת האמונים לומר: "מתחייב אני" או "מתחייבת אני".

כמה ח"כים, כמו נפתלי בנט (ימינה) ויאיר גולן (העבודה־מרצ), התבלבלו משום מה ואמרו "אני מתחייב". ח"כים אחרים לא ידעו אם עליהם להתייצב ליד המושב הקבוע שלהם במליאה, אבל ההשבעה נעשתה בקצב מהיר.

היו כמה צמדים מעניינים כמו משה יעלון (כחול לבן) ואחמד טיבי (הרשימה המשותפת). בסוף התברר ששני ח"כים (אלון שוסטר ורם בן ברק מכחול לבן) לא הגיעו למשכן משום שמנכ"ל הכנסת אסר על בואם מחשש שנדבקו בקורונה. לעומת זאת, צחי הנגבי, שגם לגביו היה חשד דומה, הגיע לכנסת ונשבע אמונים, ואף שוחח עם שרים וח"כים, ורבים קיוו אמש בכנסת שלא נדבקו על ידיו בעת שהותו הקצרה בכנסת.

עכשיו השאלה הגדולה שמנסרת בכנסת היא כיצד יתבצעו ההצבעות במליאה, שאותן אי אפשר לבצע בזוגות או בשלשות, שכן בקרוב תצטרך הכנסת להצביע, למשל בעת בחירתו של יו"ר כנסת חדש.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גדעון אלון

הכותב שימש כתב פרלמנטרי במשך כ-30 שנה, רבות מהן מטעם "ישראל היום"

כדאילהכיר