ההסתרה עלולה להזיק

נכון לאמש, ולמרות הפרסומים הרבים בארץ ובעולם, רב הנסתר בפרשת "סוכן המוסד" בן זיגייר-אלון. יעבור זמן עד שייחשפו פרטים נוספים (או שלא) ועד שנדע אם הפרסום אכן גרם נזק (או שלא), אבל כבר עתה אפשר להסיק כמה מסקנות מרכזיות.

מלחמת הצללים: ארגוני הביון מטבעם מנהלים מלחמות מודיעין חשאיות. לצורך כך הוא משתמש באזרחים זרים ובדרכונים זרים, ובשיטות שלא היו עוברות את המסננת של חנה בבלי. בעולם הזה כל תקלה היא לא רק פוטנציאל לתסבוכת דיפלומטית, כולל מקרים שאירעו בעבר ויוחסו על ידי מקורות זרים למוסד, אלא סכנה מיידית למבצעים ולחיי אדם. לכן המאבק לסודיות, גם בדיעבד, ובתנאי שהגורמים הרלוונטיים בממשלה ובכנסת מפקחים, חוקרים ומוודאים ביצוע.

העלמת אנשים: זה לא נשמע טוב ולא נראה טוב, אבל בפרשיות כאלה אנשים נעלמים. לא במובן הטרמינלי של ימי שלטון החונטה הצבאית בארגנטינה, אלא במובן המערבי - נעצרים, נשפטים ונכלאים באלמוניות. זה קורה במספר מועט מאוד של מקרים - לא רק בישראל - כאשר סכנת החשיפה של האדם ופרסום המעשים המיוחסים לו קיצונית במיוחד ועלולה לגרום נזק בלתי הפיך.

המעצר החשאי: השאלה היא לא אם אנחנו ידענו, אלא אם מי שצריך לדעת ידע; לא אם זיגייר-אלון נעלם מאיתנו, אלא אם הוא נעלם מהעולם. והתשובה לכך שלילית. סביר שהמוסד שעל פי מקורות זרים העסיק אותו ידע, השב"כ שחקר אותו ידע, משפחתו ידעה, עורכי הדין שייצגו אותו (היו כמה) ידעו, בתי המשפט שאישרו והאריכו את מעצרו ידעו, מתברר שאפילו ממשלת אוסטרליה ידעה. על פניו זה מספיק.

המחדלים: אם אמנם היה זיגייר-אלון סוכן מוסד, מתחייבת בדיקה איך אדם כזה גויס, ואיך הוא התגלגל לסיטואציה שחייבה בקצה את מעצרו בחשדות כל כך חמורים. בדיקה מקבילה מתחייבת בשירות בתי הסוהר, כדי לגלות איך העציר הכי שמור מתאבד בתא הכי שמור תחת עינם הפקוחה של הסוהרים. שתי הבדיקות האלה יכולות להיות פנימיות, אבל מתחייב פיקוח חיצוני, פרלמנטרי-משפטי, כדי לוודא שהן היו מקיפות וענייניות והופקו מהן הלקחים הנדרשים.

צווי איסור פרסום: עקרונית יש יותר מדי צווים, שמוצאים בקלות רבה מדי, אבל לא בטוח שזה המקרה להתנפל על בתי המשפט, כי אין ספק שיש כאן "ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה", שמחייבת סודיות כדי למנוע נזק פוטנציאלי. אלא שהבלאנס הזה משתנה מרגע שהמידע פורסם בעולם, כפי שקרה שלשום; בעידן הטכנולוגי הנוכחי קשה לשמור על מידע, ועצם הניסיון להסתירו עלול להעצים נזקים. ובמילים פשוטות: אין סיכוי שמה שלא עבד לפני 30 שנה עם מרדכי וענונו ולפני 20 שנה עם ויקטור אוסטרובסקי יעבוד ב-2013 עם בן זיגייר-אלון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו