הפסגה באתונה - התשובה לטורקיה

הפסגה באתונה היום בין ישראל, יוון וקפריסין מקדמת חתימת מיזם שאפתני משותףלבניית צינור גז טבעי תת־מימיבאורך כ־1,900 ק"מ, ממזרח הים התיכון דרך קפריסין ויוון לאירופה הרעבה לאנרגיה.

העלות המוערכת של בניית צינור הגז, שיהיה הארוך בעולם, היא כ־7 מיליארד דולר, וזמן הנחתו הוא שבע שנים. בטווח הקצר, החתימה היא בעיקר מענה למהלכים של טורקיה בים התיכון.

טורקיה חתמה בחודש שעבר על הסכם עם ממשלת לוב לגבי קביעת הגבולות של האזורים הכלכליים בים התיכון. ההסכם מחלק למעשה באלכסון את הים התיכון בין שתי המדינות ללא התחשבות בתביעות של יוון והאיים שלה, ונותן לכאורה לטורקיה זכויות בשטח ימי שבו אמור לעבור הצינור. טורקיה אף הזמינה את ישראל לנהל עימה שיחות בנושא.

טורקיה גם מסייעת לממשלת לוב, השולטת על חלק קטן מארצה, מפני הכוחות המתנגדים בראשות ח'ליפה חפתר השולט על מרבית שטחה. אנקרה פועלת בבריונות באזור הכלכלי של קפריסין ומבריחה בכוח אניות הבודקות קיום מאגרי גז. זה כמה שנים טורקיה מרחיבה את חיל הים שלה כדי לתמוך במטרותיה השאפתניות בים התיכון ומעבר לו.

נכון עשתה ישראל שהביעה התנגדות להסכם הטורקי־הלובי, ושהתעלמה מההזמנה הטורקית לבוא ולדון בצינור הגז. על רקע זה התשובה הראויה היא ארגון קבוצת מדינות בעלות אינטרסים דומים.

הכותב הוא נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)