החטיבה קמה מחדש כמו עוף החול

הימים של אחרי המלחמה. הפסקת האש במובלעת הסורית מצאה את שרידי החטיבה ניצבים על פסגות החרמון, מזרע'ת בית ג'אן, מחנות חלאס ותל שמס בואכה הדרך לדמשק. הפיקוד הבכיר של החטיבה נפל בקרבות, אך את הרוח המיוחדת של חטיבה 188 ואת הטנקים שלה לא מנצחים. אנשי הצוותים מחפשים איש את רעהו, הפצועים מחלימים ושבים למלא את השורות ויחד חוברים להקים את החטיבה מחדש.

כמו אותו עוף חול היא קמה. מח"ט חדש מגיע, עמוס כץ, האיש הנכון. בעקשנות בין תעסוקה מבצעית לבין אימונים והסבות לנח"לאים, לצנחנים ולבני ישיבות, במובלעת, בבוץ הטובעני, בקור ובשלג היא שוב חטיבה לוחמת עם שלושה גדודי טנקים חזקים.

במסדרים חגיגיים בשיא החרמון, בתל שמס ובקוניטרה - ואנחנו נפרדים מהמובלעת. ראשונים היינו למלחמה ואחרונים לנעול את השער.

לגנרל הסורי ולנציג האו"ם שהגיעו הגשתי את מפתח השער ועל דף קרטון רשמתי "הריני מוסר בידך את קוניטרה במצב טוב".

והחטיבה, שוב היא חטיבה לוחמת מובילה. יש תרגיל חטיבתי ראשון. עם שחר גולשים הטנקים למסדר חגיגי מעל לחורבות העיר גמלא שבגולן, ומהוואדיות עולה כהד "לא רק את נקמת חבריכם הנופלים נקמתם; גם את נקמתנו שלנו, מגיני גמלא".

לאחר כ־30 שנה התקבצו לוחמיה להוציא את סיפורה לאור בספר מופתי, המתאר את קורותיה בעת ההיא.

חטיבה 188 היא חטיבה משפחתית. ברגע שנכנסת היא בדמך, היא מיוחדת, כי את הטנקים שלה לא סופרים אחד ועוד אחד ועוד אחד, היא מכפלה של עוצמת הפלדה, רוח ונחישות הלוחמים.

תא"ל (מיל') יאיר נפשי שימש מג"ד 74 בחטיבת השריון 188 במלחמת יום הכיפורים וזכה לעיטור העוז על חלקו בקרבות הבלימה ברמת הגולן