"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בשם הליברליות נותנים במה לאנטישמים

,עודכן

בשבוע שעבר, במסגרת פורום המנהיגים העולמיים השנתי שמקיימת האוניברסיטה שלי, התארח לא אחר מד"ר מאהאטיר בין מוחמד, ראש ממשלת מלזיה. המנהיג בן ה־94 הוא כנראה ראש המדינה האנטישמי בעולם. בין מוחמד הוא לא אנטישמי במסווה, הוא לא "מבקר את ישראל", אלא אנטישמי קלאסי של ממש, כזה ש"גאה להיקרא אנטישמי", מהסוג שקובע ש"ליהודים יש אף עקום", שהם "שולטים בעולם" ו"גורמים לאחרים להילחם ולמות בשבילם".

לאוניברסיטת קולומביה יש עבר בעייתי מאוד. האירוח של ד"ר בין מוחמד הוא חוליה בשרשרת ארוכה של מתן במה לאנטישמים מופגנים, ביניהם נשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמדינג'אד. לא הגיוני שבשם חופש הביטוי, האוניברסיטה השמינית הטובה בעולם תעניק מאמינותה ומיוקרתה למטונפים שבשונאי היהודים. גם לחופש הביטוי יש גבול, אבל באקלים האולטרה־ליברלי הגבול טושטש.

הארגון שאני עומדת בראשו, סטודנטים תומכי ישראל באוניברסיטת קולומביה, לא הסכים לשתוק. ידענו שלא נצליח לבטל את האירוע, ולכן החלטנו לייצר כמה שיותר שיח ביקורתי סביבו, על מנת שבפעמים הבאות טיפוסים כמו ד"ר בין מוחמד אפילו לא יוזמנו. אחרי הכל, האוניברסיטה רשאית לבחור אילו מהמנהיגים המתארחים בניו יורק היא מזמינה לשאת דברים בין כתליה.

רבים אמרו לנו שהקרב אבוד, שיארחו את ראש ממשלת מלזיה בכבוד מלכים ושתורתו האנטישמית לא תגונה, אך לא התייאשנו. הפצנו עצומה שזכתה ליותר מ־3,000 חתימות, שלחנו מכתב נוקב לנשיא האוניברסיטה ולפרופסורית שהציגה את הדובר באירוע, ודרשנו שיגנו את אמירותיו. הפצנו ברחבי הקמפוס והנחנו על כל כיסא באולם מנשר עם מבחר מהתבטאויותיו האנטישמיות, כך שלא יהיו איש או אישה בקהל שיוכלו להגיד שלא ידעו מי האיש שהם מקשיבים לו. פעילה בארגון שלי אף נכנסה לאירוע, ובזמן השאלות והתשובות עימתה את בין מוחמד עם אמירותיו האנטישמיות. הוא מצידו אמר ש"חופש הביטוי מאפשר לו להיות אנטישמי". וניצחנו. בערך. הפרופסורית שהציגה אותו גינתה אותו בפניו, על הבמה, ושיחת היום היתה העלונים שהונחו על הכיסאות.

המוסדות הליברליים מתגאים במחויבות המוסרית העמוקה שלהם להגן על כולם ולהכיל כל קול. בפועל, בשם אותה "הכלה" אינסופית, הם מאפשרים פגיעה בקבוצות - במקרה הזה, ביהודים. אסור לתת לאירועים כאלה לעבור ללא תגובה, ויש להיאבק בהם ובמארגנים שלהם. הפאסיביות היהודית והורדת הראש בפני האנטישמיות חלפו מן העולם. ביטויי שנאה נחותים מהסוג שפולט מנהיג מלזיה לא רק שאינם ראויים לבמה לגיטימית, אלא מצריכים תגובה החלטית ותקיפה, גם - ובעיקר - כשהם יוצאים מפיהם של אישים בכירים ורמי דרג.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אופיר דיין

אופיר דיין היא חוקרת ב־INSS ומחברת הספר "אינתיפאדה על ההדסון"

כדאילהכיר