ועתה, לאחות הקרע עם הקונגרס

כל נשיא אמריקני - והמשבר שלו עם ישראל. כך גם נתניהו - ומשבריו עם ארה"ב. הברית בין השתיים, ישראל וארה"ב, לא נראית שבירה. נתניהו כבר התגבר בזמנו על העוינות שגילה כלפיו הנשיא אובאמה. עתה, עליו לאחות את הקרע שנוצר עם המחוקקים האמריקנים, בעיקר מן המפלגה הדמוקרטית.

המשוטט בימים אלה באתרי החדשות האמריקניים יגיע למסקנה בלתי נמנעת: ישראל סופגת מכות קשות מצד חברי קונגרס, רובם מהמפלגה הדמוקרטית. אין להקל ראש: אפילו הסנאטור הרפובליקני, מרקו רוביו, הנלהב לחזר, ובהצלחה, אחר קולות היהודים במדינתו פלורידה, מתח ביקורת, אמנם בלשון מתונה, על ההחלטה לאסור את הכניסה של חברות הקונגרס הדמוקרטיות. ואם כך מבטא סנאטור רפובליקני את ביקורתו, אין להתפלא על עמיתיו המחוקקים מן המפלגה היריבה, ששחררו גינויים חריפים, הרבה יותר מן הסגנון שנקט הסנאטור רוביו, שאמר: "ישראל שגתה". ביקורת על ישראל מתח גם מי שנכון בדרך כלל לסנגר על עמדותיה: הסנאטור לשעבר ג'ו ליברמן, היהודי, שהיה מועמד לסגנות הנשיאות. ואלה רק דוגמיות מנחשול הביקורת.

יש להדגיש: הקונגרס האמריקני על שני בתיו הוא בבחינת "מקדש לדמוקרטיה" בארה"ב. כל פגיעה מעליבה בו, או באחד מחבריו, פגיעה אמיתית או מדומה, מהווה עלבון אישי גם לכל מצביע בארה"ב, תהא אשר תהא נאמנותו המפלגתית. הסיבה: ההצבעה לסנאט או לבית הנבחרים היא אישית. היא משקפת לא רק את הנטייה לימין או לשמאל, אלא גם אישור או דחייה של עמדות המחוקק במהלך פעילותו. המשוטט ברחבת גבעת הקפיטול יוכל להבחין בחבורות האמריקנים שהגיעו לוושינגטון מרחוק, כדי להיוועד או לפחות להצטלם בחברת ציר הקונגרס שלהם.

אפשר אולי להתנחם בכך כי גלי הביקורת גורמים נזק, אך ישראל עודנה מתוארת בעיני תומכיה הרבים בקונגרס כ"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". האם התבטאות מחמיאה זו תשוב לשיח הפוליטי בארה"ב? יש לעקוב.

נכונותו הראשונית של נתניהו לאפשר את כניסת השתיים סתרה את דעתו הנחרצת של טראמפ שהדבר יפגין חולשה ישראלית. היחסים האישיים שנרקמו בין טראמפ לנתניהו מוכיחים עתה את נחיצותם לישראל. טראמפ אולי אמר לעצמו: "אני, שהעברתי את השגרירות לירושלים, שהכרתי בריבונות ישראל ברמת הגולן, ובמיוחד התייצבתי לצד ישראל בנושא האיראני, איני מצפה שישראל תתיר את כניסת השתיים". אך קשה להניח כי הנשיא היה מאיים על ישראל בסטייה מן האהדה ומן המעשה המדיני, הידידותי, אילו נתניהו היה מתבצר בעמדתו המקורית. לא בכדי נשמעו ברבים ההשוואות בינו לבין הנשיא טרומן, שהכיר בישראל דקות לאחר היווסדה.

לא נעים, לשון המעטה, לריב עם הקונגרס. גרוע יותר לריב עם נשיא כטראמפ. אבל כאשר יפוג חום המחלוקת, יהיה על רה"מ הבא לחדש את הידידות שעתה אינה נחלת ישראל באולמי הקונגרס. וזה ידרוש מאמץ ומעשה אדירים.