"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ועתה, לאחות הקרע עם הקונגרס

,עודכן

כל נשיא אמריקני - והמשבר שלו עם ישראל. כך גם נתניהו - ומשבריו עם ארה"ב. הברית בין השתיים, ישראל וארה"ב, לא נראית שבירה. נתניהו כבר התגבר בזמנו על העוינות שגילה כלפיו הנשיא אובאמה. עתה, עליו לאחות את הקרע שנוצר עם המחוקקים האמריקנים, בעיקר מן המפלגה הדמוקרטית.

המשוטט בימים אלה באתרי החדשות האמריקניים יגיע למסקנה בלתי נמנעת: ישראל סופגת מכות קשות מצד חברי קונגרס, רובם מהמפלגה הדמוקרטית. אין להקל ראש: אפילו הסנאטור הרפובליקני, מרקו רוביו, הנלהב לחזר, ובהצלחה, אחר קולות היהודים במדינתו פלורידה, מתח ביקורת, אמנם בלשון מתונה, על ההחלטה לאסור את הכניסה של חברות הקונגרס הדמוקרטיות. ואם כך מבטא סנאטור רפובליקני את ביקורתו, אין להתפלא על עמיתיו המחוקקים מן המפלגה היריבה, ששחררו גינויים חריפים, הרבה יותר מן הסגנון שנקט הסנאטור רוביו, שאמר: "ישראל שגתה". ביקורת על ישראל מתח גם מי שנכון בדרך כלל לסנגר על עמדותיה: הסנאטור לשעבר ג'ו ליברמן, היהודי, שהיה מועמד לסגנות הנשיאות. ואלה רק דוגמיות מנחשול הביקורת.

יש להדגיש: הקונגרס האמריקני על שני בתיו הוא בבחינת "מקדש לדמוקרטיה" בארה"ב. כל פגיעה מעליבה בו, או באחד מחבריו, פגיעה אמיתית או מדומה, מהווה עלבון אישי גם לכל מצביע בארה"ב, תהא אשר תהא נאמנותו המפלגתית. הסיבה: ההצבעה לסנאט או לבית הנבחרים היא אישית. היא משקפת לא רק את הנטייה לימין או לשמאל, אלא גם אישור או דחייה של עמדות המחוקק במהלך פעילותו. המשוטט ברחבת גבעת הקפיטול יוכל להבחין בחבורות האמריקנים שהגיעו לוושינגטון מרחוק, כדי להיוועד או לפחות להצטלם בחברת ציר הקונגרס שלהם.

אפשר אולי להתנחם בכך כי גלי הביקורת גורמים נזק, אך ישראל עודנה מתוארת בעיני תומכיה הרבים בקונגרס כ"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". האם התבטאות מחמיאה זו תשוב לשיח הפוליטי בארה"ב? יש לעקוב.

נכונותו הראשונית של נתניהו לאפשר את כניסת השתיים סתרה את דעתו הנחרצת של טראמפ שהדבר יפגין חולשה ישראלית. היחסים האישיים שנרקמו בין טראמפ לנתניהו מוכיחים עתה את נחיצותם לישראל. טראמפ אולי אמר לעצמו: "אני, שהעברתי את השגרירות לירושלים, שהכרתי בריבונות ישראל ברמת הגולן, ובמיוחד התייצבתי לצד ישראל בנושא האיראני, איני מצפה שישראל תתיר את כניסת השתיים". אך קשה להניח כי הנשיא היה מאיים על ישראל בסטייה מן האהדה ומן המעשה המדיני, הידידותי, אילו נתניהו היה מתבצר בעמדתו המקורית. לא בכדי נשמעו ברבים ההשוואות בינו לבין הנשיא טרומן, שהכיר בישראל דקות לאחר היווסדה.

לא נעים, לשון המעטה, לריב עם הקונגרס. גרוע יותר לריב עם נשיא כטראמפ. אבל כאשר יפוג חום המחלוקת, יהיה על רה"מ הבא לחדש את הידידות שעתה אינה נחלת ישראל באולמי הקונגרס. וזה ידרוש מאמץ ומעשה אדירים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר