"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

צעד חשוב לקראת משילות

,עודכן

באוקטובר 2009 אישרה ממשלת נתניהו את מינויו של גיא רוטקופף למנכ"ל משרד המשפטים, לאחר שנבחר לתפקיד על ידי שר המשפטים בזמנו יעקב נאמן. ההחלטה על המינוי התקבלה "לפי הספר", על ידי ממשלה שזכתה לא מכבר למנדט מלא מהעם. עובדה זו לא מנעה מהמשפטן יובל יועז לתמוה ב"גלובס" על "הסגנון שבו נאמן הוציא לפועל את המהלך, כאילו חש בעצמו שמשהו לא לגמרי תקין" במינויו של רוטקופף "חסר הניסיון הניהולי".

חוסר ניסיון הניהולי היה בסך הכל כסות לפשעו האמיתי של רוטקופף: "קידום אג'נדה". כותרת מאמרו של יועז - "הפרידמניסט השקט" - לא הותירה מקום לספק מהי אותה "אג'נדה" שהופכת את האיש לבלתי "ראוי" כמנכ"ל. רוטקופף אכן היה מקורב לשר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, שמינה אותו ב־2007 ליועצו הבכיר ולראש מטהו המקצועי. פרידמן אינו אהוד במיוחד על האליטה המשפטית, ועל כן רוטקופף ספג את האש. לטענת יועז, רוטקופף "זוהר כמו כוכב רוק", לא יתעניין בניהול השוטף של המשרד, וחמור מכך "איננו יציר המערכת".

במילים אחרות, החוק יכול להתיר לשר למנות את איש אמונו למנכ"ל, המינוי יכול להתבצע לפי כל הכללים - אך אם חס ושלום מדובר באדם "שאינו יציר המערכת", אין מנוס מלקבוע כי הליך הבחירה בו "לא לגמרי תקין". רוטקופף, אגב, כיהן כמנכ"ל משרד המשפטים לאורך ארבע שנים וחצי, מתוכן קרוב לשנה תחת השרה ציפי לבני, עד שהוחלף בפברואר 2014 באמי פלמור.

עשר שנים חלפו, ועם פיטוריה של פלמור שוב חוזר הניגון: הפרקליטות ודובריה בתקשורת עומדים על הרגליים האחוריות כשמתרחשים חילופי מנכ"לים שהאליטה אינה חפצה ביקרם. אביעד גליקמן מזהיר כי מדובר במהלך "בעייתי מאוד", גורמים בפרקליטות מלהגים על "שליחים של בלפור" ואחמד טיבי קובע כי לאוחנה "אין סמכות חוקית" להדיח את פלמור, וזאת למרות העובדה שהיועמ"ש אישר את הפיטורים.

אמנם, תנועת "רגבים" הימנית שיבחה את פלמור ואיילת שקד הביעה צער על לכתה, אך פלמור עצמה הודתה לאחרונה כי "גבות הורמו כשאיילת שקד לא פיטרה אותי". פלמור הרוויחה ביושר את הרמת הגבות. המנכ"לית של שקד התגאתה, למשל, שבמסגרת הוועדה שבראשה עמדה למיגור הגזענות, היא שיתפה פעולה עם "הקבוצה הכי רדיקלית" מקרב יוצאי אתיופיה, חלקם פעילים בקרן החדשה. אחד מהם, אבי ילאו, אף החמיא לפלמור כי הכירה בכך שבישראל קיימת "גזענות ממסדית". פלמור גם היתה שותפה בהסתרת יומני הפגישות של עו"ד אביטל שטרנברג, בכירה בצוות של דינה זילבר העוסקת בתחום המסתננים, בתירוצים שונים ומשונים. לאחרונה התברר כי עשתה יד אחת עם פרקליט המדינה שי ניצן בתמיכתה במכרז התפור למינוי ליאת בן־ארי למשנה לפרקליט המדינה, מינוי שטורפד על ידי השר אוחנה.

מינוי מנכ"ל במשרד ממשלתי נמצא בסמכותו המלאה של השר הממונה, וזכותו למנות לתפקיד זה, כמשרת אמון, את מי שהוא חפץ לעבוד עימו, כל עוד צלח המועמד את ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה. פרשת פלמור עשויה אפוא להיות ציון דרך משמעותי בכינונה מחדש של דמוקרטיה אמיתית במדינת ישראל, שבה הפוליטיקאים, קרי: נציגי העם, הם אלו שאוחזים במושכות. כפי שהשר אוחנה היטיב לנסח, "כך נראית משילות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גלעד צוויק

כתב כלכלי ב"ישראל היום". עיתונאי מאז 2008. עסק במהלך הקריירה בתקשורת בתחומים רבים: תחקירים, מדיני-פוליטי, כלכלי, מגזין וספורט. נולד בתל אביב וגדל בירושלים. בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ומדע המדינה מאוניברסיטת ת"א. כמו כן, למד תסריטאות בביה"ס לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל שבירושלים. "כתבה שזכורה לי במיוחד, היא מהראשונות שכתבתי. זו הייתה שיחת טלפון עם אלי אוחנה מביתן המודיעין בספארי. עבדתי בספארי ובמקביל נבחנתי למקומון של מעריב בשרון. המשימה הייתה לערוך ריאיון עם כדורגלן העבר האגדי ומאמן הפועל כפ"ס דאז. עברתי את המבחן, וכעבור שנה כבר עברתי לעיתון ארצי".

כדאילהכיר