"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"גולדה": דיוקן תיעודי הוגן

,עודכן

הייתכן דימוי אחר, מפוכח יותר, לגולדה מאיר, ראשת הממשלה הרביעית של ישראל? יוצרי הסרט התיעודי "גולדה", המוקרן כעת ב"דוקאביב", הצליחו לחזק את התחושה שדמותה המורכבת הוכתמה. אכן, אין לייפות את תפקודה כרה"מ בעת מלחמת יום כיפור. ספק אם אלפי המשפחות השכולות יוכלו אי פעם לסלוח לה. היא אשמה בפרוץ המלחמה, יאמרו רבים; סרבנית שלום שדחתה יוזמות מדיניות של הנשיא סאדאת. שונאיה, ולא נכנה אותם יריביה, ירו בה "בתוך הנגמ"ש"; שולמית אלוני, יוסי שריד ואורי אבנרי הם כמה מהצלפים שכיוונו לעברה חיצי רטוריקה רעילים.

הסרט "גולדה" אינו מדלג על כל אלה, ולא פוסח על האירועים הקשים שחוותה ישראל בשנות הנהגתה: מלחמת ההתשה ורצח הספורטאים במינכן. אין מי שיקל ראש בכובד המשא שהונח על כתפיה, כשמפלגתה העדיפה אותה כמנהיגה, בגיל 71, על פני משה דיין ויגאל אלון הצעירים ממנה. היא, לעומתם, היתה צמודת קרקע בנעלי ה"גולדה" שלה, ולא עשתה כל הנחות למציאות סביב ישראל. לו היה נלחש באוזניה הביטוי "מזרח תיכון חדש", היתה עונה, "השתגעת?"

בסרט מתראיין אחד הבודדים שהעריצו את גולדה בחייה וגם לאחר מותה: ראש המוסד צבי זמיר, שהילל את מי שהיתה ממונה עליו, ופקדה על ארגונו לחסל כל פלשתיני שהיה מעורב בטבח מינכן. זמיר הוא בר סמכא בהערכת מנהיגים ברגעי משבר.

הסרט מתייחס בהרחבה למהפכה שחוללה בעת כהונתה הנשכחת־מעט כשרת העבודה, אולי החברתית ביותר. חוקי העבודה והקמת המוסד לביטוח הלאומי הם רק שניים ממפעליה החברתיים, שיש בהם כדי לכפר על הביטוי האומלל "הם לא נחמדים!" שהטיחה בפנתרים השחורים.

מעט מאד מתוכנו של הסרט מוקדש ליוזמות השלום ששיגרה לסאדאת. ד"ר חגי צורף, ראש תחום תיעוד והנצחה בארכיון המדינה, חשף במשך שנים את יוזמותיה: החל מ־1971 הציעה מהלך מדיני שתחילתו בהסדר ביניים בתעלת סואץ. כמו כל קודמיה ויורשיה, גם היא דחתה כל התניה של פתיחת מו"מ עם מצרים בנסיגת ישראל לגבולות 67'. אמנם, בהסכם השלום עם מצרים נסוג בגין מסיני, אך לא זז מילימטר מאדמת יהודה ושומרון. "בקיפאון אשמה אפוא מדיניותה הקשוחה והסרבנית של מצרים. לא פחות, ואולי יותר מזו של ישראל", מסכם ד"ר צורף.

במאי 1972 אמרה גולדה לרודן רומניה, צ'אושסקו: "אנו מוכנים לפתוח במו"מ חשאי לשלום בכל עת, בכל מקום ובכל דרג שיבחר סאדאת, והוא יופתע ממה שאנחנו מוכנים לתת לו". מצרים נותרה בסרבנותה, אך באשמה זו הורשעה גולדה עד היום. למרות המידע שחשף, נותר ד"ר צורף בעמדת מיעוט.

הסרט "גולדה" לא נועד לייפות את דמותה של גולדה, אך בניגוד לדעה המרשיעה הרווחת, הוא מספק תיאור תיעודי הוגן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב אחימאיר

עיתונאי במשך כל ימי חייו, שדר רדיו וטלוויזיה בשידור הציבורי. שליח רשות השידור הראשון לוושינגטון ("בתחילת שנת 2020 פוטרתי מתאגיד השידור בלי שנמסר לי הנימוק לכך"). "משלב בטוריי זיכרונות ומסקנות מן העבר. מעולם הרהרתי בשינוי משלח ידי - עיתונות. וזאת אף שלא תמיד איכות העיתונות אצלנו ראויה וחפה מחסרונות".

כדאילהכיר