החיים גברו על המוות

קיץ 1949

חול צורב על שפת הים. על המזח דייג שיכור וחכה בידו. ילדים רועשים. ארמונות חול מעוטרים בצדפים. קטנטונת זוחלת בצד החבורה הצוהלת. תכולת עיניים בתלתלי זהב. ילדונת רזה ושתקנית, יפה ועצובה. מפגש ראשון של בוני הארמונות עם התופת. כשאמה של אסתרקה נעדרה, פרשה עליה אמו של צדוק הפעוט את חסותה. על חוף הים, בין הגלים לחול, בין דלי הפח הצבעוני לכריך של ריבה בלחם שחור, היתה לצדוק חברת ילדות. כשאמה של אסתרקה שוחררה מהאשפוז בכפייה, נקשרה רעות של נצח בין מזל, אלמנת המלחמה הטרייה, לסוניה האלמנה מטרבלינקה.

מדי יום ביומו נזכרת מזל בדברי יוסי בן יוחנן איש ירושלים: "יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך". מדי יום נזכרת סוניה בדברי שלום עליכם שנהג אביה לחזור ולצטט: "לשאת חרפת רעב וקור ומחסור יחד עם עיר או מדינה שלמה - לזה הסכינו היהודים זה שנים רבות ודורות אין ספור".

סתיו 1969

אקורדיון, חליל ודרבוקת חרס. זמירות. שיר העגלון של מישה אפלבאום. פטיפון חורק שירי חיפושיות. שולחנות עמוסים ככל שהיד משגת. אסתרקה היתה לאסתי. צדוק היה לצדי. בחתונה שנערכה שנתיים אחרי ששב החתן משדה הקרב, נישאו הנסיך והנסיכה. אושר גדול של יתומים שהגיעו לפרקם. לבבות הומים. קרובי משפחה ושכנים מוחים דמעה - שהרי היו חברים שלא חזרו ממלחמות התהילה וההתשה. לוחשת סוניה: "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה". משיבה מזל: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה".

צילום: אלעד רובין

אביב 2019

גברו החיים על המוות. נכדים ונינים למזל ולסוניה. דורות חדשים של בוני ארמונות חול. דורות חדשים של יתומים. מה יודעים הצעירים על הגיהינום? מה לוחשות הזקנות מופלגות הגיל? הצאצאים לא חדלים מוויכוחים פוליטיים. אלה במחנה המאמינים ואלה במחנה המשוכנעים. אלה יודעים אמת וצדק, ואלה יודעים צדק ואמת. הכל בקיאים בטעויות זולתם. מנסים אסתי וצדי לפייס את הצעירים. לשווא. הכל דבקים באמונתם.

בצערה על המחלוקות, הוגה מזל בשורה משיר של אבן גבירול: "נשרף ההיכל אשר בו נכבדתי". הוגה סוניה במשנתו של טולסטוי: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה סובלת בדרכה שלה". "ריבונו של עולם", חוטא ליבה של מזל, "למה זכיתי לאריכות ימים?"

"ריבונו של עולם", דואב ליבה של סוניה, "עד מתי תימשך התופת?" מתנחמות הישישות בזכר חג החירות שבו שרו עם צאצאיהן: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו".

הלוואי שנתקרב זה לזה לא רק בימי חג ומועד, בימי שואה וגבורה ובימי זיכרון ואבל, אלא בכל זמן ובכל עת.

הכותב, ששמו הוזכר כמועמד לתפקיד מבקר המדינה, הוא מחבר הספר "חלומות מתיבת הזיכרונות"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו