רמדאן של אש

חדית' (אמירה המיוחסת לשליח מוחמד) מסבירה כי חודש הרמדאן "תחילתו (האות ר') רחמים, אמצעו (האות מ') מחילה וסופו (האות נ') התרחקות מעינויי אש הגיהינום". אך מילים לחוד ומעשים לחוד. מיטב מלחמות רמדאן המוצלחות והרצחניות ביותר נערכו ביוזמת המוסלמים דווקא בחודש מקודש זה.

לאורך הדורות ניצלו מנהיגים וכוהני דת במסגדים את החודש המצמיא, המרעיב ועתיר התעצומות לליבוי ההסתה ומיתוס המוות האסלאמי, שלפיו "אומת האסלאם" - טרוריסטים שבשליחות אללה אנסו, רצחו ושדדו את עמי ה"כפירה" - הם שצריכים לשלוט כיום בעולם (אירופה תחילה) ולשעבד את משאביו באמצעות ג'יהאד.זוהי המסגרת האידיאולוגית של חמאס, בנה המפלצתי של תנועת האחים המוסלמים, שהוצאה לאחרונה אל מחוץ לחוק (כמו חמאס) בהחלטת ממשל הנשיא טראמפ. אנו מפריעים לאסלאמיסטים בתוכניותיהם. לבעלי האשליות: דרכו הדתית של חמאס לחיסול ישראל חסרת פשרה ממש כמו זו של אל־קאעידה, דאעש, הג'יהאד האסלאמי והתנועה האסלאמית בישראל.

הצעד האמריקני - גם לבקשת הנשיא א־סיסי - משמעו בפועל חנק תזרימי המזומנים של כספי ה"זכאת" (צדקה) הנאספים על ידי "האחים" למימון הטרור העולמי, ובכללו חמאס. החלטה זו תשפיע לחיוב על ביטחון הפנים של מצרים, והיא מהלומה ל"אחים", ש"נשיאם" מורסי יושב בכלא ולשותפיהם בחמאס ובסיני. אלא שההסלמה שיוזמים חמאס והג'יהאד בעזה בשירות איראן מסכנת את ביטחון הפנים במצרים ומאיימת על תיירות הקיץ במדינה.

כתגובה ללחץ האמריקני נגד משטר האייתוללות, משתמשת איראן בשלוחותיה כדי להילחם בארה"ב. היענותם של חמאס והג'יהאד לפטרונם האיראני בעימות מול ישראל - לצד חיזבאללה בלבנון ובסוריה והחות'ים בתימן - נובעת מאתננים איראניים שקיבלו: חימוש ומימון.

החנק הגובר נגד הטרור האסלאמי הגלובלי נותן את אותותיו הן ביכולות ה"אחים" והן בכושר התמרון של חמאס, המצוי בחנק כלכלי וצבאי. מכיוון שהמצאת העם הפלשתיני נולדה בהשראה סובייטית, הרי המפלצת הטרוריסטית נושאת גנטית את סינדרום ה"בבושקה": הגיהאד מורד בחמאס כשם שחמאס מרד בפת"ח...

דרישת חמאס ל"הסרת המצור" היא תירוץ נואל. פעולותיו המתגרות הן הסיבה לעיצומים על הדייגים ולמגבלות בגבול ישראל. משאלת הסרת ה"מצור" אינה אלא מתכון לחיבור לגדה, הפלת הרש"פ והטבעת ישראל בשיירות מיליוני "השבים". בינתיים נוצר מצב אבסורדי שבו טרוריסטים ומשפחותיהם גרים ב"בתי זכוכית" בעזה, מתפארים בהרג "מתנחלים" וחשים ביטחון ברציחותיהם לנוכח ייסורי שמשון היהודי הכפות במוסרות מוסר נלעג.

כך הופכת ישראל בהדרגה לבת ערובה, שהרי אין סוף למועדי האזכור ומנופי הסחיטה (האירוויזיון, ה"נכבה", הרמדאן, יום העצמאות וכיו"ב). מדובר בכרסום בהרתעה, "העלאת רף החוצפה" ויצירת נקודות איום חדשות לנוכח ההבלגה. יש לנו שעת רצון בארה"ב ובהנהגות מדינות ערב ומצרים להכות בחמאס ובאחיותיו הרצחניות. אל לנו לברר מי ירה. חמאס הוא האחראי. כל סיבוב חייב להסתיים בנזקי עתק בעזה. בין הסיבובים יש לקיים הטרדה ישראלית יזומה, עם חתימה או בלעדיה. מדובר בהתניה פבלובית: בעקבות שיגור בלון ורקטה תופל שורת בתים בקו העוטף ויקרסו נכסי נדל"ן של חמאס. על אונר"א להסתלק מייד מהשטח. מספיקה אזהרה כללית, ולא "הקש בדלת".

זקני עזה מספרים שעד 67' שלט שוויש (סמל) מצרי עם מקל במבוק על רצועת עזה כולה. עתה קוראים חמאס והג'יהאד תיגר על מצרים, ומזלזלים בנשיא א־סיסי ובצמרת הצבאית שלו. אסטרטגיית ההסדר המקובלת כנראה גם על האמריקנים היא שיבה לעבר: צריך להכיל את עזה במצרים דרך רפיח בתמריצים עולמיים ולהחזיר את ה"שוויש": אותו אללה, אותה שפה ואותה שליטה היסטורית של הסמל המצרי. בקמפ דיוויד דרשו המצרים "עד המילימטר האחרון" וקיבלו את טאבה. עכשיו הרצועה. ערב הרמדאן ולפי החדית', מומלץ לחמאס לברוח מהאש. היא קרובה מאי פעם.