מתרגש לסגור עוד מעגל

היום אסגור מעגל נוסף: לפני 52 שנים, ימים אחדים לאחר מלחמת ששת הימים, ברחתי ממצרים, כפליט יהודי בן שלוש, נישא בזרועות אמו. היתה זו התוצאה של המשבר השלישי שחוותה משפחתי במצרים, שממנו כבר לא היתה דרך חזרה.

הראשון פרץ עם קום המדינה בשנת 1948, עת בוצעו פיגועי טרור בשכונות היהודים בקהיר, שגבו מחיר יקר בנפש וזרעו פחד בלב היהודים. המשבר השני התרחש בשנת 1952, עם פרוץ מהפכת הקצינים, עת נזרקו יהודים רבים - ואבי ביניהם - מעבודתם, לאחר שהוחלט "להלאים" את משרות העבודה. רבים מיהודי מצרים עזבו באותה העת, אך משפחתי נשארה.

המשבר השלישי פרץ ימים אחדים לאחר מלחמת ששת הימים, עת נעצרו כל הגברים של יהדות מצרים לאחר התבוסה במלחמה. "מרגלים ציונים", זעקו כותרות העיתונים; "בוגדים", נשמעו זעקות השדרנים ממקלטי הרדיו, כדי לספק שעיר לעזאזל להמון הזועם. מאות רבות של אזרחים טובים נזרקו לבתי הכלא המזוויעים של מצרים, כשכל עוונם ביהדותם.

היתה זו האזרחות היוונית של סבי ואבי שעמדה לנו, ואפשרה לאמי לברוח ליוון עימי ועם אחיי. זוהי האזרחות שגם הצילה את אבי מזוועות הכלא המצרי ואיבוד צלם האנוש ואפשרה לו להיות מגורש ליוון. היעד היה ברור: ארץ ישראל.

מאז ומתמיד היתה העלייה ליבה הפועם של ישראל. אותם העולים, בעלי המבטא הכבד, שידענו לקלוט וסירבנו לכבד, הם־הם שהעניקו לנו עירוי דם בכל פעם שלחץ הדם שלנו נחלש. ביכולתנו לקלוט מיליון עולים נוספים, וחובתה של מדינת ישראל להוות בעבורם בית.

בשנת 1985 חשתי כי סגרתי מעגל, ביום שבו הוענקו לי דרגות קצונה. ואילו בשנת 1993 חשתי כי נסגר מעגל נוסף עת יצאתי לשליחותי הראשונה כדיפלומט ישראלי לפילדלפיה, ואולי עוד יותר באוגוסט 1999, עת יצאתי לשרת כראש נציגות ישראל בקטאר.

והיום, בישיבת המליאה הראשונה של הכנסת, אחוש אחריות עצומה, כשאומר את צמד המילים "מתחייב אני" ואסגור מעגל נוסף.