"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
ניצבים בדימוס: הכוח החדש בכנסת

ניצבים בדימוס: הכוח החדש בכנסת

,עודכן

בבחירות האחרונות התברר כי אלופים במילואים הם פאסה, ואת מקומם תופסים ניצבי המשטרה שפשטו מדים. ניצב בדימוס יצחק אהרונוביץ' היה החלוץ עת הצטרף לתנועתו של ליברמן, התברג כח"כ, מונה לשר התיירות ואחר כך לשר לביטחון הפנים. חבריו לסגל הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל הביטו מהצד - ורצו גם הם.

כך מוצאת עצמה כנסת ישראל ה-19 עם ארבעה ניצבי משטרה בדימוס. נוכחות יפה זו היא חלק מהאמירה שמנסה המשטרה להוביל, שלפיה מדובר בארגון שאינו רק שוט נגד העבריינים, אלא גוף ביטחוניסטי העובד בשיתוף עם הארגונים האחרים - השב"כ, המוסד והצבא. אמירה זו מקבלת חיזוק בבחירות האלה, וארבעת הניצבים בדימוס שיכהנו בכנסת ובממשלה ימשיכו תהליך ארוך שנים, שבהן המשטרה מנסה להסיט את הטנק הכבד - הארגון - מהדימוי שדבק בו מאז קום המדינה, לרבות סאטירה שהפכה לא פעם לדגם מייצג שלו. לא עוד.

דווקא מי שנפקדה נוכחותם בבחירות האלה היו הביטחוניסטים המיתולוגיים, פורשי השב"כ והצבא החדשים. אלה שהיו המועמדים הכמעט מובהקים לשאת את תיק הביטחון. נשאלת השאלה אם פרשת הרפז והתנהלותו של אהוד ברק בשנים האחרונות, כולל הפרשות שנקשרו בשמו (הבית באקירוב, העוזרת של אשתו השנייה נילי פריאל ועוד), הן הסיבה לכך. כן או לא - עובדה.

בקצרה - קווים לדמותם של הפרלמנטרים החדשים: דוד צור ויצחק אהרונוביץ' פיקדו על משמר הגבול. צור שימש גם מפקד מחוז ואהרונוביץ' סגן מפכ"ל. שניהם היו מהמועמדים למפכ"לות, ומשלא נבחרו - פרשו. משה מזרחי נחשב לרב-חוקר שקודם דווקא על ידי מי שהיה השר לביטחון הפנים, שלמה בן עמי, ובניגוד לדעתו של המפכ"ל בזמנו, שלמה אהרונישקי (חילוקי הדעות בין השניים הסעירו אז את התקשורת). ולבסוף - מיקי לוי, מפקד מחוז שהיה גם הוא מהמועמדים לשמש מפכ"ל ולבסוף פרש.

כולם נחשבו לקצינים מוכשרים שיצאו לגמלאות בגיל צעיר יחסית, והיה ברור ששנות עשייה טובות עדיין לפניהם. העובדה שחברם לסגל הפיקוד הפך להיות השר לביטחון הפנים (מי שלא מונה למפכ"ל בידי השר לביטחון הפנים דאז הפך למי שממנה מפכ"ל) היא סוג של סגירת מעגל, עם סיפוק גדול. הם הבינו ששיא הקריירה עבור לובשי המדים הכחולים לא חייב להיות המינוי לתפקיד השוטר מספר 1. הם הלכו על זה, והפכו למרוויחים הגדולים.

הצלחתם של הניצבים בדימוס להתברג כחברי כנסת, ואולי מעבר לכך, תגרור אחריה קציני משטרה רבים אחרים שיצטרפו בעתיד למפלגות שונות וימשיכו בעשייתם הציבורית, אבל מכיסא אחר. מבחינת המשטרה מדובר בהישג כפול שיש להתגאות בו. שיהיה בהצלחה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו