"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ניתן להתמודד עם מגפת הסלולר

,עודכן

מאז מהפכת הסלולר והפיכת הטלפון הנייד למכשיר חכם ונגיש לכל, הוא השתלט על חיינו ומנהל אותם. עיריית הרצליה מנסה לעשות כעת את מה שרודי ג'וליאני ניסה לכפות במשך עשור בניו יורק, ולא הצליח: לא לאפשר הכנסת מכשירים סלולריים לכיתות. בימים אלה מוצבות בכל כיתה כוורות, והתלמידים מחויבים להניח שם את הטלפונים עד סוף השיעור. ההחלטה אם יוכלו להשתמש בהם בהפסקות נתונה למנהלי בתי הספר.

בסקר שערך משרד החינוך נמצא כי 55% מההורים לילדים בבי"ס יסודי סבורים שיש לאסור על ילדים להביא טלפונים לבית הספר; 42% סבורים שאפשר להביא, אך יש להשתמש בהם רק במקרים דחופים. ביחס לתיכון סבורים 30% מההורים שאין להביא טלפונים, ו־60% סבורים שאפשר ויש להשתמש בהם רק במקרים דחופים. כיצד קורה שחרף עמדת ההורים ממשיכים הילדים להגיע לבתי הספר עם טלפונים?

בצד יתרונותיו הרבים, הטלפון הסלולרי הפך למפגע אישי וסביבתי. הוא זולל קשב וריכוז ומחזק מערכות יחסים וירטואליות. בני נוער רבים פיתחו בו תלות והתמכרות, עד כדי איבוד עניין ואדישות למתרחש סביבם.

מערכת החינוך בת"א־יפו מנסה לקדם כיום מהלך עירוני משמעותי, "לקחת רגע מחוץ למסך": הפחתת השימוש בטלפונים ובמסכים בקרב הורים וילדים, התנתקות בהסכמה במועדים ובזמנים מוסכמים, הכוללת הפסקות פעילות, יצירת משחקי קופסה על ידי הילדים, והובלת המהלך על ידי תלמידי תיכון באמצעות "רישיון לנייד", תוכנית שמועברת לילדים על ידי בני נוער.

כמאמר הביטוי השחוק, "השינוי מתחיל בתוכנו", כדי להשתחרר מהתלות ומההתמכרות לטלפונים הסלולריים, צריכה קודם כל חברת המבוגרים להחליט שהיא מוכנה להניח את הטלפון ולהתאפק. הורים דורשים מילדיהם להגיב מייד לשיחת טלפון, לדווח היכן הם ולהשיב במהירות על הודעות. המכשיר הפך לסוג של אזיקון אלקטרוני על גופם של הילדים, ומאפשר להורים לשלוט בילדיהם. הבעיה אינה רק בילדים, אלא גם במבוגרים ובמסר לילד.

עיריית הרצליה (ואחרות שאולי תבואנה אחריה) שוגה לחשוב שכפייה חיצונית היא הדרך. היא עשויה להשפיע בכיוון הפוך: מאבקים, ויכוחים, תלונות ושחיקה של מורים והנהלה.

חוסר הפנמה של חשיבות הרעיון לא יקדם את התוצאה המצופה, אלא ישיג את ההפך. עם התלמידים יש לקיים שיח פתוח כדי לחבר אותם להבנה שהטלפון שולט בהם, ולא הם בו. למהלך כזה חשוב שיצטרפו ההורים בבית, וגם המורים המניחים את הטלפון על שולחנם בכיתה ובה בשעה שדורשים מתלמידיהם להכניס את טלפוניהם לתיק.

ההתמכרות לטלפון הנייד צריכה לקבל התייחסות מקצועית מגורמי טיפול וחינוך וממעצבי תרבות. כדי לבנות חיים בסביבה דיגיטלית, משרד החינוך צריך להוביל תוכנית התערבות מקצועית לשנת הלימודים הבאה כדי לחולל שינוי, במה שמסתמנת כיום כמגפה חברתית ההולכת ומאבדת שליטה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר