כשנדרשנו להגן על עצמנו בטנקים, עשינו זאת הכי טוב שאפשר. בתחילת שנות ה־80, כשביקרתי בארה"ב, הייתי צריך להתנצל על כך ששירתי במודיעין. הבנתי שאכזבתי את המארחים שחיכו לשמוע סיפורי קרב הרואיים. היום, באיחור אופנתי של 30 שנה, אני יכול להתגאות שלמעשה הייתי מומחה גדול לסייבר הרבה לפני שמישהו ידע שיש דבר כזה. מכל מקום, גם אז בשדה הקרב וגם כיום על המקלדת, אנחנו עושים את זה הכי טוב שאפשר.
אני מסתובב ב"סיליקון ואלי" הישראלי בתל אביב ומתרגש. ברור לי שנציגי החברות שפגשתי השבוע - פיזבק וסקייליין, למשל - הם חלוצים שעושים היסטוריה, לא פחות. כן, גיא וקרן, וכל העובדים הנפלאים - הם־הם מייבשי הביצות ומפריחי השממה המודרניים. אם בתחילת המאה שעברה היה קשה לראות את התרומה של ההתיישבות היהודית בציון להתפתחות הגלובלית, אז עכשיו, עם החברות הישראליות, הרבה יותר פשוט לראות את הקשר הזה.
בור מידע ללא תחתית
גיא ציפורי (36), נשוי ואב לשניים, הוא בוגר ממר"ם ותחום העיסוק שלו הוא "בינה מלאכותית" (AI). לפני פחות משנתיים הקים עם שותפיו את "סקייליין", שנותנת פתרון מחשובי למסחר בנדל"ן בארה"ב. המערכת של החברה מתיימרת לחזות תשואות עתידיות של נכסים, מחירים, מידת הסחירות ואפילו מתי נכסים צפויים להתפנות והיכן. הסטארט־אפ הצעיר הזה כבר גייס 22 מיליון דולר, כשעם המשקיעים נמנות סקויה קפיטל שנתנו את "הסיד מאני" והדויטשה בנק שקינחו עם 4 מיליון דולר.
"אנחנו מאוד אוהבים ביג דאטה ו־AI", אומר ציפורי, "אנחנו יודעים להביא הסתכלות שונה למה שאפשר לעשות עם הביג דאטה. עכשיו הבאנו את זה לתחום הנדל"ן. אנחנו מחוברים ל־130 מקורות מידע - כל פיסת אינפורמציה שעשויה להשפיע על שווי של נכסים. אנחנו מסתכלים כיום רק על ארה"ב ובעיקר על 'מולטי פמילי' (בניינים המיועדים למשפחות, לרוב בשכירות). בעבור גופים מוסדיים, כמו קרנות פנסיה המשקיעות בתחום, המגורים המניבים נחשבים כחלק מהנכסים המסחריים. בנינו את הדאטה הכי גדול בעולם, המכיל 400 אלף נכסים. על כל נכס אנחנו מחזיקים 10,000 פרטי מידע ופרמטרים שונים המתייחסים ל־50 שנה אחורה. זה כולל סחירות בעבר, נתוני מאקרו, מסעדות באזור, שירותים קהילתיים ועוד המון מידע - כמות שבני אדם לא יכולים לעכל".
עד כה התחום הכלכלי אדיר הממדים הזה היה מנוהל על ידי אנשי מקצוע המתבססים על נתונים רבים, אך לא כאלה שמעובדים ברמה הזו. בשוק ההון יש כבר לא מעט כלי מחשוב משוכללים המסוגלים לנתח מידע ענק בניתוחים טכניים המשכללים אלפי נתונים היסטוריים, אך תחום הנדל"ן, שמגלגל סכומים לא פחות גדולים, נעדר כלים כאלה. ציפורי מסביר שהבינה המלאכותית מדמה את הבינה האנושית: "כשמגישים לך מנה חדשה במסעדה, משהו שלא אכלת קודם, אתה מעבד את המידע ומעריך את מידת שביעות הרצון שלך מהמנה. אם ישאלו אותך על סמך מה קבעת את ההערכה הזו, מן הסתם תמנה מספר משתנים.
אך האמת היא שיש עוד משתנים רבים של חוויות קודמות שלך שאתה כלל לא מודע להן, אבל ייקחו חלק חשוב בקבלת ההחלטה שלך. הבינה המלאכותית יוצרת את אותה למידה על הביג דאטה שמאפשרת להסיק מסקנה המבוססת על חוויות רבות שלא כולן יכולות להיות מנומקות בהחלטות הסופיות, או בפלט, שתציע התוכנה".
גם המודל העסקי של סקייליין מפתיע. החברה לא מייעדת את המוצר לשוק הרחב, אלא לשימוש עצמי עם שותפים מהתחום. עסקת הנדל"ן הראשונה כבר בוצעה באמצעות המערכת - נכס של עשרות מיליוני דולרים. גורמים שמעוניינים ליהנות מהמוצר הופכים לשותפים של החברה, והיעד הוא עד 2020 לבצע 20 עסקאות של עשרות עד מאות מיליוני דולרים לעסקה. לפני שלושה חודשים ציפורי עבר לניו יורק כדי לבסס את המטה העסקי שם, המאויש כעת על ידי ארבעה עובדים. בארץ החברה מעסיקה 35 עובדים - והם רק בתחילת הדרך.
עמלות - אבל פחות
קרן צוקרמן יצאה נסערת מהבנק כשגילתה שגובים ממנה עמלות קנייה ומכירה שערורייתיות. היא גם גילתה שאת אותן פעולות היא יכולה לבצע בחצי מחיר באמצעות חברות ברוקרים חוץ־בנקאיות. כבוגרת משפטים וכלכלה וסמנכ"לית רגולציה בנטוויז'ן, היא זיהתה בבעיה הזו הזדמנות - להקים פלטפורמת ייעוץ בלתי תלויה ופשוטה למשתמש, שתנגיש את המידע ותציע ללקוחות הפרטיים חלופות. כך קם הסטארט־אפ "פיזבק" (השבת עמלות).
חברת ההזנק הזו יושבת בקומת הסטארט־אפים המתקדמים של ברקליס במבנה ההיסטורי באחד העם 54, ששימש את הבורסה לניירות ערך עד לא מכבר. יחד עם אאור שרף, יוצא 8200, ואור פלס, בעל עבר בתחום הפינטק, הם עובדים כבר שלוש שנים על המוצר שהושק לאחרונה. מדובר באפליקציה שכל אחד יכול להוריד חינם מחנות האפליקציות של אפל או אנדרואיד, לאשר לה גישה לצפייה בחשבון הבנק ולהתחיל להיות מנוהלים. האפליקציה עוקבת אחר הפעולות בחשבון, החיובים בכרטיסי אשראי, הריביות והעמלות שאתם משלמים ואחר שלל יתר החיובים. באמצעותה תקבלו התראה על כל חיוב חדש, או חריג, וכמובן מידע על העמלות והריביות שאתם אמורים לשלם. מצוידים במידע הזה תוכלו לפנות לבנק ולדרוש החזרים בהתאם למקובל.
"יש לנו מאגר אדיר לא רק על עמלות התעריף, אלא על העמלות המשולמות בפועל", אומרת צוקרמן. היישומון עובד באמצעות הווטסאפ, וצוקרמן מדגימה לי על החשבון שלה כיצד הרובוט מציע לה להעביר ניהול של תיק ניירות ערך לחברה חוץ־בנקאית תוך חיסכון מיידי של אי אלו מאות שקלים. מנתוני החברה עולה שמשפחה ממוצעת משלמת 818 שקלים בשנה עמלות (לא כולל ריביות). עסק קטן משלם 1,921 שקלים בשנה. סטודנטים, שרבים מהם סבורים שהם פטורים מעמלות, משלמים 319 שקלים בשנה על עמלות, והמגזר שמשלם יותר מכולם הוא כמובן ה"אזרחים הוותיקים" - 2,671 שקלים בשנה. בסך הכל הבנקים גובים עמלות בהיקף של 15 מיליארדי שקלים בשנה - כשני שלישים מזה הפועלים ולאומי.
הנגישות הגבוהה למידע והנכונות להתמקח, שמאפיינות סטודנטים ומשקי בית צעירים, מביאות אותם לשלם עמלות נמוכות משמעותית מהאזרחים הוותיקים.
המודל העסקי של פיזבק אינו בנוי על רווחים מהמשתמשים הישירים, אלא על עמלה מההפניות לחלופות. הם לא מוכנים לקבל עמלה גבוהה יותר מהתעריף שלהם מצד כזה או אחר, כדי להישאר גורם אובייקטיבי. הצפנת המידע על המשתמשים שלהם נעשית בסטנדרטים בנקאיים ופרטי המידע על הלקוחות מוצפנים בנפרד מהמידע על החשבונות - לביטחון מידע מרבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו