מדוע מסעודה לא קונה את המחאה?

הכירו את הפנים מאחורי מחאת האפודים הצהובים: דוד מזרחי, בחור צעיר בן לשני הורים נכים, בעל יכולת רטורית עממית כובשת, מבטא ירושלמי וביצוע מרשים של טנטרום כועס וכריזמטימול המצלמות.אלא שהפנים הן מסכה שמאחוריה עומדות הפנים האמיתיות, חיוורות יותר: ראשי "שלום עכשיו" וקרן טיידס, המקושרת למיליארדר מהיציע הכי שמאלי בכדור הארץ - ג'ורג' סורוס.

כשכמה אנשי תקשורת משמאל חשפו את מקורות המימון האמיתיים של "המחאה העממית שיוצאת מלב ליבו של העם", הם חטפו סיכול ממוקד מצד הקולגות ונאלצו לתרץ את מעשיהם, להתנצל ולהכות על חטא. הם בגדו במחנה. ה"בגידה" במחנה קשורה לסוד הגלוי ביותר בישראל בעשור האחרון: מחאה אחר מחאה מתלבשות על ערכים הומניים או חברתיים כתחפושת קומית מעוררת חמלה של השמאל, בניסיון לשכנע את העם שהממשלה הזו פשוט לא טובה לו.

המנגנון כמעט זהה. גם במחאה הקודמת נגד השחיתות השלטונית האיומה ניצב תואם דוד מזרחי - מני נפתלי, שאמור היה לשכנע את אנשי הפריפריה המזרחיים שהוא עממיקו,בשר מבשרם;ואם הוא אומר שקיימת שחיתות נהנתנית בלתי נתפסת בבלפור, אז מסעודה משדרות בוודאי תאמין לו.

התבנית המעט היתולית של בובה מהונדסת על חוטיה של עילית חברתית עשירה אך חמוצת מזג, מעידה על מהנדסי התודעה יותר מאשר על המהונדסים. במובנים רבים מביימי ההצגה הרבה פחות אינטליגנטים מהקהל שאמור לרכוש את הכרטיסים.

מסעודה משדרות סירבה להשתכנע והאליטה, לעיתים מתוך זעם ולעיתים מחוסר זהירות, פלטה את דעתה האמיתית עליה: בריה עיקשת ובלתי תבונית, המתנהגת כמו בקר בעדר מופלטות.

לא משנה כמה כסף שפכו ארגוני השמאל - בין שהיתה זו המחאה החברתית, המחאה נגד השחיתות, מחאת הנשים, מחאת הנכים או מחאת האפודים הצהובים - מסעודה נשארה אדישה לחלוטין, ואולי אפילו מעט כפוית טובה, מול ההצגה שנתפרה בדיוק למידותיה ומול מסע השכנועים המתחנן של מארגני המחאות העשירים, שלא באמת מכירים את הפריפריה אבל מתיימרים לייצג אותה. בכל מחאה צריך למדוד זמן די קבוע עד שכמה דודות כעוסות מהגבעטרון עם שלט "רק לא ביבי" ביד, תכעסנה לעיני המצלמה תוך כדי הבהרה זועמת: "זאת לא מחאה פוליטית; זאת המחאה של כולנו!"

שאלת השאלות היא מדוע מסעודה מסרבת להתפתות להצגה. כאמור, אחת התשובות היא שהיא הרבה יותר אינטליגנטית מאלה שחושבים שהם חכמים ממנה. התשובה הנוספת נמצאת בהשוואה למחאה בצרפת. שם הפריפריה נטולת תחבורה ציבורית, שירותי רפואה או מקומות עבודה ומנותקת מהערים המרכזיות. בישראל 2018, לעומת זאת, כל הנתונים מראים שהפער הכלכלי בין המרכז לפריפריה מעולם לא היה קטן יותר, שאחוזי האבטלה מעולם לא היו נמוכים יותר והתחבורה מהפריפריה למרכז מעולם לא היתה מהירה יותר.

מסעודה יודעת להשוות בין העשור של נתניהו לאלה שקדמו לו, ויודעת להחליט מתי טוב לה ומתי גם היא מעדיפה להישאר בבית ולצפות בטלוויזיה בהצגה המבוימת, ואז לפהק באדישות מול המסך.