מי מציג את אבו מאזן כמלאך השלום?

כמעט ארבע שנים לאחר שאבו מאזן קרא את פרטי הצעתו הנדיבה של אהוד אולמרט להקמת מדינה פלשתינית, הרחיק ראש הממשלה לשעבר אל מעבר לים, ושם - במוקד המדיני החשוב ביותר לארצו - הציג את יו"ר הרשות הפלשתינית כמלאך שלום. הוא פרטנר. הוא רוצה הסדר. אסור לפגוע בכספים הזורמים מהמערב לרמאללה. 40 יום ו-40 לילה ישב אולמרט בפתח ביתו והמתין לאבו מאזן שיחזור עם תשובה מרמאללה, ולא נענה - ומה מסקנתו? ישראל אשמה. מאוס.

אפשר לפקפק אם חרף נאום בר-אילן של בנימין נתניהו הממשלה היוצאת בישראל מעוניינת בהסכם המבוסס על כינון שתי מדינות לשני עמים. ייתכן שהיא מציעה ואינה מתכוונת, מבטיחה ולא תקיים. לי עצמי יש ספק. הוא גובר לנוכח שרים וח"כים בליכוד, המתרצים כי נתניהו הסכים לפתרון של שתי המדינות רק כדי לחשוף את דמותו המתעתעת של אבו מאזן כמי שרוצה לדבר על שלום, ולא לעשות שלום. מכאן שגם הממשלה בירושלים שוללת פתרון כזה. חבל.

אבל מה שספק בירושלים הוא הוכחה ניצחת ברמאללה. אבו מאזן לא השיב לאולמרט. הוא סירב לדבר עם נתניהו בתנאים שבהם דיבר עם אולמרט. הוא קיבל מנתניהו את הפסקת הבנייה בהתנחלויות למשך כעשרה חודשים, ועדיין סירב להידבר. עד היום גם לא השיב להצעת אולמרט. איך יוכח שישראל אינה רוצה בשלום, אם לא נעשה ניסיון בסיסי להידבר עימה-

אולמרט ושני פלגי קדימה - ציפי לבני מזה ושאול מופז מזה - מעוורים עיני פיקחים. הם מעניקים רוח גבית למי באירופה שמבקש להינתק חלקית מהתמיכה בישראל, ואפילו בארה"ב.

לרוע המזל, ישראל אינה מגלה את הגמישות המדינית האפשרית. אולי מפני שהבחירות בשער. אין ספק כי אבו מאזן הפר הסכמים מחייבים כאשר פנה באורח חד-צדדי לקבל הכרה למדינתו באו"ם. אך כאן הוצע כי משהתברר שאי אפשר עוד לעצור את המהלך, אפשר היה לשכך את רישומו בכך שישראל היתה ניצבת מן הצד ומוחקת את התנגדותה התקיפה, ומציגה זאת כמחווה נוספת מטעמה לקיים את ממשלו הרופף של אבו מאזן. לפי הכלל האנגלו-סקסי הנודע ש"אם אינך יכול להכותו - הצטרף אליו".

כל הנוהג במכונית שמותקן בה מכשיר GPS מכיר את המשפט "תיקון נתיב מחדש". מה שהיה ראוי עד "עמוד ענן" היה יכול להשתנות עם ההצלחה הצה"לית אחריו. במקום שבו נדרש תחכום העדיפה ישראל, המצויה בעיצומה של מערכת בחירות, להלום באגרופים.

רוצים לבנות עוד 3,000 יחידות דיור? כמו בסרט "הטוב, הרע והמכוער" - ירה (בעצם בנה), אל תדבר. הרי ההצהרה הממשלתית מקימה עליה את רוב העולם ומונעת את יציקת הבטון והמלט ב-E1. גם הקפאת כספי המסים המגיעים לפלשתינים לא תתקיים. העולם יוציא מישראל את הכסף הפלשתיני עד השקל האחרון, בתוספת ריבית. הכעס הוא יועץ רע גם למי שמנהל מערכה צודקת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו