מאבק נגד ציר רוסיה־סוריה־איראן

פריסת טילי S-300 רוסיים המאיימים על המרחב האווירי של כל ישראל, ממצבת את רוסיה כשותפה בפועל לציר הסורי־איראני של אויבי ישראל. במושגי חילות האוויר, רוסיה הופכת מ"עמית" ל"טורף".

הדרגים הרשמיים לא יאמרו במפורש, בעיקר כשיש רצון "לשמור על הקשר" - כלשון שני הצדדים. השתיקה הציבורית בישראל למהלך, עלולה להתפרש כהכלת המציאות החדשה. אסור לחזור על טעויות העבר ממלחמות ההתשה ויום כיפור.

הרוסים שסייעו למצרים במלחמה ההתשה בדיביזיית טילים עם אלפי קצינים ולוחמים, מטוסים עם טייסים רוסים, רימו את ישראל ובחסות הסכם הפסקת האש, קירבו עם המצרים את הטילים לקו המוצבים. ישראל שתקה אז והכילה את ההפרה.

שתיקת ישראל עלתה במלחמת יו"כ בהפלת רוב מטוסינו שרצו לסייע ללוחמים הזועקים במוצבים הנצורים. הכתובת הייתה על הקיר: את הפקודות בקשר ברוסית, שמענו בקו המוצבים עוד שנתיים קודם לכן. הפעם אסור להכיל זאת, במיוחד כשהערבים הפילו מטוס רוסי והיהודים נדרשים לשלם על כך. זה סוג אנטישמיות שלא נעלמה: "הכה את היהודים והצל את מוסקבה".

הוסיפו לכך את מפת האינטרסים. המשטרים הקומוניסטים, מתמחים בהליכה על הסף ביצירת משברים, והפיכתם להישגים מדיניים צבאיים. כך עשו לאמריקנים כשהציבו טילים ב־1962 בקובה הקומוניסטית. כולם זוכרים את פירוק הטילים מהאי, אבל מתעלמים מכך שכתנאי לפירוקם, האמריקנים הבטיחו לא לפלוש יותר לקובה.

הרוסים שבונים מחדש את ההגמוניה במזרח התיכון, שואפים לקבל מישראל - עבור בני חסותם - הישגים בשיטה דומה. הליכה על הסף, כדי להביא להסכמות מחדש שיכללו הגבלות טיסה ואז נהיה תחת איום מתמיד של הטילים המשודרגים, לקראת הסחיטה הבאה.

מה שעדיין לא ברור לרוסים הוא שלגבינו הסוגיה האיראנית ותומכיה, הם עניין קיומי. ושמא סבורים הם שנוותר. מה עושים? נצטט פה את לשונו הזהירה של יהודי שגר שם ומקורב למלכות: "יש חשיבות לקשר שלנו עם רוסיה ועלינו להמשיך אותו, אבל לא לסמוך על אף אחד, אלא רק על עצמנו".

ותיקי המאבק למען העלייה הרוסית, שהתמחו במאבק מול השלטון הסובייטי, סבורים שהגיע העת להפעיל על הרוסים מנופי לחץ ציבוריים כמו אז, בזמן המאבק לפתיחת שערי בריה"מ לעליית יהודים. יודגש: לא מאבק ממשלתי ישראלי, אלא ציבורי־עממי, תוך גיוס אותם גורמים מאמריקה שפעלו אז יחד עם הישראלים. כמו אז, אפשר למצוא שותפים אירופאים, במיוחד מאז הגילויים האחרונים באירופה על לוחמת הסייבר הרוסית במדינותיהם.

ישנם פעילים שעלו מרוסיה וסבורים כעת, שעדיפה פעילות שקטה. מה שמזכיר ויכוח דומה בעבר. בשנות ה־70 וה־80 התפתח ויכוח נוקב, כיצד להתייחס לרוסיה שסוגרת את יהודייה מלצאת לישראל. העמדה הרשמית אז בישראל - כולל זו של "לשכת הקשר" - הייתה לפעול בשקט.

לבסוף ניצח הקו המיליטנטי. כך החל מסע המחאה "שלח את עמי", שפתח את שערי בריה"מ ליהודים. כמי שפעל אז במאבק אני חש, שהגיע זמנו של הציבור לומר את דברו. האם נצליח? "מעט אור יגרש הרבה מן החושך". בעיקר שהיום, הם ואנחנו רבים יותר ממה שהיינו אז. מיליון יהודים מרוסיה עלו מאז והצטרפו לחזון הציוני. ביחד ננצח את המאבק מול הקמים עלינו.