המערב גילה את מורסי

דצמבר מתקרב והולך, ומורסי רשאי לראות עצמו מועמד לתואר איש השנה של המגזין "טיים": ביוני זכה בנשיאות מצרים, באוגוסט הדיח את שר ההגנה והאיש החזק עד אז הגנרל טנטאווי ובנובמבר גם הפך לבעל ברית נאמן של אובאמה וגם העמיד עצמו מעל לחוק בארצו כשהרחיב את סמכויותיו על חשבון מערכת המשפט. מוחמד אל-בראדעי, יריבו הליברלי, הצהיר אתמול כי למצרים קם "פרעה חדש". בוקר טוב.

מורסי רק בן 61, אבל אין לו זמן. רק חמישה חודשים בשלטון ואיזה חיפזון. מי שיתחילו בספירה כבר ב-1928, עת הוקמה התנועה בקהיר על ידי האימאם חסן אל-בנא, דווקא יתפעלו מהסבלנות הרבה שגילתה התנועה הסונית. מה שאותנו צריך להדהים עוד יותר זה כיצד כל זה קורה עם רוח גבית חזקה דווקא ממערב-

השבוע גילה המערב את מורסי. אחרי שביוני התקבל ניצחונו בבחירות במבוכה גלויה בבירות אירופה, באו ההפגנות בקהיר בספטמבר בעקבות הקרנת הסרט הפוגעני על הנביא מוחמד וגרמו לוושינגטון לתהות אם באמת לא היה עדיף כבר מובארק. אלא שמבצע "עמוד ענן" הצליח לקרב את מורסי לבית הלבן. אובאמה הירבה לנהל מהמזרח הרחוק, שם שהה, שיחות לילה עם קהיר. אלמלא היה מדובר בשני נשיאים, זה היה נשמע אפילו רומנטי. בשיחות ייצג אובאמה את ישראל ומורסי את חמאס, והשניים, על פי התקשורת המערבית, את השכל הישר. מורסי סיפק את הסחורה.

אבל למורסי לא באמת היתה ברירה. קהיר זקוקה ל-2 מיליארד דולר כספי סיוע מוושינגטון. ביום שלישי, 24 שעות לפני ההודעה על הפסקת האש, מסרה קרן המטבע העולמית כי היא תומכת בהלוואה של 4.8 מיליארד דולר למצרים. והכל קשור. רוברט סטלוף, מנכ"ל מכון וושינגטון למדינות המזרח הקרוב, פחות מתלהב מהתנהלותו של מורסי. באותו מאמר ב"ניו יורק טיימס" הוא מציע לאובאמה שלא להאמין כי מורסי יתרחק משורשיו האידיאולוגיים. "אתה יכול לעצב את ההתנהגות שלו; אתה לא יכול לשנות את האידיאולוגיה שלו", קובע סטלוף.

ההמשך ידוע, מורסי פיטר את התובע הכללי הוותיק של מצרים, ובצו שפירסם הוא מונע מבית המשפט החוקתי כל אפשרות לפזר את הוועדות העוסקות בניסוח החוקה המצרית ובשני בתי הפרלמנט, שכולם נשלטים על ידי תנועת האחים.

המשא ומתן בין ישראל למצרים התנהל, כך דווח, עם ראש המוסד. עוד הוכחה לדיסקרטיות הרבה שבה חפץ מורסי בקשר עם ירושלים. אל-בראדעי רק שכח להגיד של"פרעה החדש" יש זקן.