שבתי לעיין במסמך שקרא אהוד ברק מן הכתב במעמדו של בנימין נתניהו בהיפתח מערכת "עמוד ענן", ומה שהובטח שם בלשון דייקנית ואפרורית ולא מתלהמת הושג במהלך התקיפות של צה"ל. עתה יש שרים בליכוד שמתהלכים בין חברי מפלגתם הנקראים בעוד ארבעה ימים לפריימריז ומוצאים אותם מאוכזבים. זכותם, אבל אם הם מתייחסים לממשלתם ברצינות ובזים לפוליטיקאים מהסיבובים הקודמים שהבטיחו לרסק ולחסל ולהשכיב את האויב בעזה (או בלבנון) ויצאו בידיים ריקות כי אז מה להם כי ילינו- נתניהו וברק ותשעת השרים והקבינט הביטחוני באו בהבטחות ריאליות, במשורה. לא מכרו אוויר חם אלא את מה שנראה להם כמירב, המקסימום, האפשרי בתנאים השוררים בזירה. בבקשה, אפשר בבחירות הקרובות להוציא את ההגה מנתניהו וברק ובני בגין ומשה יעלון ואביגדור ליברמן ודן מרידור ולהעבירו למיכאל בן ארי ולאריה אלדד ולנפתלי בנט - והם ינהלו את המשך המלחמה בחמאס. אז יגיע הבידוד המאיים לשיאו. אפשר גם להאזין לראש האופוזיציה שאול מופז, שישב אמש באולפן ערוץ 2 והזכיר כי בהיותו שר הביטחון בממשלתו של אריאל שרון יצא לפועל מבצע חומת מגן וגדע את הטרור ביהודה ובשומרון. נכון, ועתה הוא דורש להניח לצה"ל לפעול, ואם כן מדוע קדימה אינה מציעה לחדור יבשתית לעזה? הוא בעד מהלך יבשתי בעזה? שיאמר. אפשר לקבל את הטענה כי הממשלה שגתה כשלא הרחיבה מראש את היעדים, אך תוך ציון שלוש עובדות: • חמאס הוכה אל החומש. בכירי פעיליו נהרגו, מאגר הרקטות שלו נשחק, כיפת ברזל בלמה את הירי ותשתיות טרור רבות חוסלו. ההתרגשות התקשורתית ההיסטרית-למחצה מפגיעה מכאיבה בבית אחד בראשון לציון מעידה עד כמה המגננה הישראלית מוצלחת, ובין השאר בזכות התנהגות נבונה של האזרחים. • זו הפעם הראשונה זה שנים רבות, שישראל פגעה בצורה כה קשה ברצועת הטרור בלי לאבד את תמיכת המדינות הנאורות. הפלשתינים ותומכיהם בישראל ניסו ללבות את האש ולהציג בטלוויזיות תצלומי זוועה, ועד כה לשווא. מי שזוכר את המועקה המלווה את ישראל כשמתחיל מצעד הגינויים בכל בירות העולם בתוספת ועדות מהסוג של גולדסטון יבין את משמעות ההישג. • קל לשלוח את החיילים למבצע יבשתי. קשה להוציא אותם. אין בזה צורך אלא אם ישראל מוכנה להפיל את ממשל חמאס בעזה. לכך נחוצה ממשלת אחדות לאומית. הכבוד והיקר לחיילי המילואים, שגויסו ומבקשים לצאת לקרב. טוב שהם כאלה. אך אין לעשות במוטיבציה חיובית זו שימוש יתר. עתה צפוי דו-קרב מכאיב. גם זה מסממני השלב האחרון של הקרב. בסופו של דבר משך הרגיעה ייקבע לא בהתאם למשא ומתן המתנהל בחסות מצרים אלא לפי עומק המכה הצה"לית.
