לא נרתעים מהכניסה, מעדיפים הפסקת אש

ישראל פעלה אמש בשני צירים: מאמץ מדיני בניסיון לגבש הבנות (בתיווך מצרי) שיאפשרו את הפסקת הלחימה בדרום, ומאמץ צבאי להמשך הלחימה והשלמת המוכנות להרחבתה, לרבות בפעולה קרקעית.

הפעילות המצרית לגיבוש מתווה סיום ללחימה התנהלה במהלך כל סוף השבוע, ובמקביל לרטוריקה המתלהמת שנשמעה מקהיר. בעוד בגלוי נשבעו שליחיו של הנשיא מורסי לעמוד לצד "אחיהם בעזה" ולסייע ב"בלימת התוקפנות הישראלית", בשיחות הסגורות הם גילו פרגמטיות וענייניות. על הרקע הזה העריכו אמש גורמים ביטחוניים ומדיניים, בזהירות המתחייבת, שהמצרים יצליחו לגבש בזמן הקרוב הבנות שיובילו להפסקת אש.

כתנאי לכך, דורשת ישראל כי חמאס יחדל לחלוטין משיגור רקטות ופצצות מרגמה מעזה (ויכפה זאת גם על יתר הארגונים), ולא יפגע בכוחות צה"ל הפועלים לאורך גדר הגבול ברצועה. בניגוד לפרסומים שונים, ההתמקדות בשיחות היא רק בהשבת השקט לדרום ולא בהתעצמות של ארגוני הטרור, וישראל לא הציבה כיעד או כתנאי את הפסקת הברחות הנשק לרצועה וגם לא שהפלשתינים יחדלו מייצור עצמי של אמצעי לחימה.

חמאס, מצידו, דורש כי ישראל תתחייב לחדול לחלוטין מפעולות חיסול ומכניסה לשטח הפלשתיני, וכן כי מעבר רפיח ייפתח ברציפות וללא תנאים או מגבלות. אפשר כי ישראל תיענה לתביעה הראשונה, למעט במקרים של סיכול פיגועים ("פצצות מתקתקות") ופגיעה בחוליות משגרים, מה שמבטיח כי בתוך זמן קצר תעמוד ההפוגה הצפויה במבחן. כאן אמורה לפעול ההרתעה שהושגה במהלך מבצע "עמוד ענן", ובישראל מקווים כי היא תגרום לפלשתינים להימנע משיגור רקטות בתקופה הקרובה.

ההרתעה הזאת הועצמה בסוף השבוע בשלושה אלמנטים: בהאצת הפגיעה ביעדי חמאס ברצועה, לרבות במשרדי הממשלה ובבתי בכירים (שבאופן לא מפתיע מסתתרים מתחת לבתי חולים ולמסגדים, מחשש לחייהם); בהצלחה המסחררת של "כיפת ברזל", שמקטינה למינימום את האפקטיביות של הרקטות (רק 4% מהרקטות ששוגרו הצליחו לחדור את המערכת ולפגוע בשטחים בנויים); ובכושר העמידה המרשים של העורף, כולל תל אביב, שספגה והמשיכה בשגרה (ובהקשר זה חשוב שהתקיימו אירועי הספורט, שנמשכים הלימודים ושמקומות הבילוי פתוחים כרגיל).

במקביל, נפגעה ההרתעה במישור אחד: האזעקות שנשמעו בימים האחרונים בתל אביב וגם בירושלים, הביאו את חמאס למקום שבו הצליח, גם אם חלקית, לזרוע בהלה בלב ישראל. בהקשר זה, היירוט המוצלח של הרקטה שנורתה אתמול לגוש דן היה משמעותי ביותר; הוא אותת לעזה, אבל גם ליתר הגזרות, שתל אביב - היעד האטרקטיבי ביותר - מוגנת מעתה. לאור ההצלחה הזאת, טוב תעשה הממשלה אם כבר הבוקר תאתר מקור תקציבי להצטיידות מיידית בעוד סוללות ומיירטים, תוך הצבת יעד ברור של הגעה ל-13 סוללות (המספר הסביר שנדרש להגנה על מרבית האזורים המיושבים והאתרים האסטרטגים) בתוך שנתיים לכל היותר.

ההצלחה המרשימה של "כיפת ברזל" לא רק הצילה חיים, היא גם נתנה לישראל אורך נשימה למצות את המהלך האווירי בטרם תיפול הכרעה אם להעמיק את הלחימה או להסכים לרגיעה. ביחד עם הפגיעות הקשות בעזה - שנועדו לשמר רף גבוה של הישגים מבצעיים ותודעתיים - ועם גיוס המילואים המתוקשר וצבירת הכוחות המצולמת לאורך הגדר, ששידרו "תחזיקו אותנו לפני שאנחנו משתגעים", יכלה הממשלה לנהל את הלחימה עד כה מבלי להיגרר מכורח למהלכים חפוזים ומסוכנים.

כל זה עשוי להסתיים, חלילה, בפגיעה קשה שתגרור נפגעים בשני הצדדים, וגם מהסיבה הזאת קשה היה לאתר בישראל התלהבות יתרה מכניסה למהלך קרקעי. ממילא, נועד מהלך כזה, אם יקרה, ללחוץ להשגת היעדים שהוגדרו (שיפור המצב הביטחוני בדרום על-ידי שיקום ההרתעה, באמצעות פגיעה בארגוני הטרור), ולא לשנות מהיסוד את המציאות ברצועה. בצה"ל הקפידו לשדר אמש כי הצבא אינו נרתע מפעולה כזאת, אולם במקביל תיעדפו בבירור הגעה להפסקת אש, ובתנאי שהיא תכלול הבנות ברורות בדבר הימנעות מפגיעה באזרחים ובחיילים.

מי שאמורה לספק את הסחורה היא כאמור מצרים. במעורבותה המשמעותית בניסיונות ההרגעה (בדחיפה ועידוד אמריקנים) יש משום בשורה: מי היה מאמין שהאחים המוסלמים בקהיר ידחקו את בני-בריתם בעזה להימנע מפעילות טרור. ועדיין, מדובר בהישג טקטי; ברמה האסטרטגית, גם "עמוד ענן" לא יפתור את בעיות הרצועה. ההברחות וייצור הנשק יימשכו, וההרתעה תתפוגג, לקראת הסבב הבא.

אבל עוד לפני שזה יקרה, נמשכת הלחימה בסבב הנוכחי. נכון לאמש גירד צה"ל את רף ה-1,000 תקיפות, "כיפת ברזל" התקרבה ל-270 יירוטים, והפלשתינים שיגרו יותר מ-900 רקטות. נתונים דרמטיים שמעידים על האינטנסיביות חסרת התקדים של ארבעת ימי הלחימה שמאחורינו, ומחזקים את הצורך לסיים את המבצע בתנאי ההתחלתי שהציבה לו הממשלה - להחזיר את ההרתעה לצה"ל, ואת השקט לדרום.