שומרי מסורת

"ליברפול עלתה למקום הראשון בטבלה", הכריז הכרוז בתום ה־0:1 מול ברייטון באנפילד. הסתכלתי ימינה וחשבתי שזה לא רע עבור אוהד חדש בן 5.5, שצופה באגדת הכדורגל הזו בפעם הראשונה בחייו, חי, במגרש, באנפילד. 

ליברפול היא לא קבוצה. זו אגדת כדורגל שעוברת במסורת מדור לדור, וזה הזמן להעביר את הטירוף לבן שלי שהתלווה אלי לאנפילד. לא מקורי במיוחד בליברפול ללכת עם הילד לכדורגל. בעידן ג'ימי קייס בשנות ה־70 וה־80 לקחו אותי הוריי לצפות באדומים. עכשיו תורי.

ומה ראה הילד? הוא ראה מלא אוהדים אדומים שכמוהו הלכו ברגל לכיוון המגרש. הוא ראה את חנות הקבוצה מפוצצת לפני המשחק, אבל הוא גם ראה מועדון שאינו אנגלי כי אם בין־לאומי. אוהדים מגרמניה, גאנה, יפן, נורבגיה, מצרים, תאילנד ואיסלנד נקלטו ברדאר.

ועכשיו למשחק. אחרי ה־0:4 נגד ווסטהאם וה־0:2 בחוץ נגד קריסטל פאלאס, היה ברור שננצח. ככה זה כשהולכים על אליפות. אבל ברייטון לא נופלת. היא ואוהדיה והפסים הכחולים־לבנים באו עם התלהבות. הניצחון לפני שבוע נגד יונייטד עשה להם טוב. 

לא שלא היו הזדמנויות, אבל הילד לא ראה גולים עד שאבא אמר לו לעקוב אחר השכן שלנו מהמזרח התיכון, סלאח. בגן, הבן שלי מאמין במשה, באנפילד הוא מאמין במוחמד. וסלאח באמת הבקיע, בדיוק כמו שאבא הבטיח. 

ליברפול יכלה להבקיע עוד. אבל זה לא קרה וברייטון כמעט השוותה לפני הסיום, אלמלא הצלה אדירה של אליסון, שהוכיח אתמול שיש שוער בשער, גם אם הוא עשה שטות בסגנון קאריוס שהזכיר לי את מה שעשרות מהפנטים לא מצליחים לגרום לי לשכוח - גמר גביע האלופות בקייב.

לפני שריקת הפתיחה כולם דיברו על התיקו של וולבס השכנה נגד מנצ'סטר סיטי, אבל בסיום המשחק הסיפור היה ליברפול, שנראית נהדר עם קייטה, פירמינו ומאנה. יורגן קלופ בנה שם משהו נפלא. 

בקצב הזה אולי קלופ יצליח לשחזר זכייה שהגיעה לאחרונה אי אז בשלהי שנות ה־80. איני יודע אם זה יקרה העונה, לכן צילמתי את הבן ליד הפסל של ביל שאנקלי. לזכר הימים ההם.

ואולי משחק הבכורה של בני, דוד, הוא לזכר הימים שיבואו.

והם יבואו! 

ליברפול במקום הראשון עם תשע נקודות ואפס שערי חובה. בימים עברו, כשהייתי בגילו של בני היום, זה היה דבר טבעי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו