לא רק התיכון אחראי להצלחת התלמיד

אחת מיוזמות הדגל שבהן מתגאה השר בנט היא הכתרת 292 חטיבות עליונות בתיכונים בישראל כמצטיינות בתחומים שונים: מניעת נשירה, שילוב תלמידי חינוך מיוחד, שנת שירות, גיוס לצבא, הצטיינות בהישגי הבגרות ועוד. למורים העובדים בחטיבות אלה יינתן תגמול נאה במשכורת ספטמבר, מ־3,122 שקלים ועד 8,326 שקלים למצטיינים ביותר. סכום נאה ביחס לשכר המורים.

האבסורד הוא, שבאותו בית ספר ובאותו חדר מורים, נמצאים יחד מורים מחטה"ב ומהחטיבה העליונה, אך מי שזוכה בפרס כספי הם מורי החטיבה העליונה בלבד. עמיתיהם וחבריהם, מורי חטיבות הביניים, שליוו ולימדו אותם התלמידים בשנים קודמות, לא נמצאו ראויים להכרה והערכה, למרות עבודתם המשותפת.

תגמול מורי החטיבה העליונה מעביר מסר שגוי גם בהתייחסות לבתי הספר היסודיים והגנים, שהם שותפים מלאים להצלחת התלמידים. הרי הצלחתו של התלמיד בנויה על תשתית והשקעה של הרבה אנשי חינוך בדרך, ולא רק אלה ''המובילים לחופה''.

רבים שותפים להצלחה: הגננת שסייעה לילד להיפרד משולי שמלתה ולצאת לשחק בחצר, היא מופת; המורה שסייעה לתלמידה בכיתה א' לרכוש קריאה ולהעשיר את עולמה, ראויה להערכה; המורה שעודדה תלמיד בעל צרכים מיוחדים לצאת לטיול שנתי, וליוותה אותו במהלכו, היא מלאך; היועצת שתמכה בתלמידה שנשברה לרסיסים בגיל ההתבגרות, כשהוריה התגרשו, היא מצטיינת; המחנך, שאימץ עם ילדי כיתתו גן ילדים לבעלי צרכים מיוחדים, הוא מורה לחיים; המורה להוראה מתקנת, שתלמידיה חוששים להתנתק ממנה במעבר מחטה"ב לחטיבה העליונה, היא מורה מוצלחת. כל אלה מורים נפלאים שעושים את מערכת החינוך למצטיינת.

הענקת פרס להישגי המורים בחטיבה העליונה היא שגיאה, גם משום שמתעלמים מאחד מעקרונות היסוד החשובים בחינוך: התהליך. נתינת פרס להישגים בחטיבה העליונה משדרת, שהתוצאה היא חזות הכול, והיא חשובה מהתהליך. אבל בחינוך זה לא כך. ישנם בתי ספר מעולים להזדמנות שנייה, שלישית ורביעית, שלעולם לא יזכו בפרס על פי קריטריונים אלה. תרומתם לנערים ונערות שנדחו מכל מסגרת, וזכו לסיים בהם י"ב כיתות, לא תסולא בפז. מרבית תלמידיהם לא יצליחו במבחני הבגרות, לא יילכו לשנת שירות, ואולי לא יבצעו שירות צבאי משמעותי; אך הם עוברים תהליך חשוב של השתלבות עתידית בחברה, ויהיו אנשים יצרנים ונורמטיביים.

המסר שמעבירה הנהלת משרד החינוך בחלוקת פרסים למורים המלמדים בישורת האחרונה של הלימודים, הוא המשך העצמת הרושם המוטעה שיש להורים על מערכת החינוך: הגן לא חשוב, בית הספר היסודי לא חשוב, חטיבת הביניים לא חשובה - רק התיכון והבגרויות; ''שם קורים הדברים החשובים''.