עוד חוקי לאום במדינות אירופה

בשבוע שעבר (8.8) תיארתי את היתרונות הדמוקרטיים של חוק הלאום לעומת ההסדרים החוקתיים והיחס למיעוטים בארצות כמו אירלנד, דנמרק, צרפת וגרמניה. אולם למדינות אלה לא נשקף איום - חיצוני או פנימי - מצד המיעוטים החיים בהן. ההשוואה הנכונה יותר היא למדינות הבלטיות, שמצבן די דומה לישראל.

גם שם מדובר בעמים שהחזירו לעצמם את הריבונות על ארצם, אחרי תקופה של אובדן עצמאות, וכוח חיצוני גדול ניסה למנוע את הריבונות הלאומית, ולאיים עליה גם אחרי שהושגה. במקרה של ישראל האיום נשקף מהעולם הערבי, ובמקרה של המדינות הבלטיות האיום מגיע מרוסיה, אם כי יש לומר שהאיום הערבי גלוי ומגובה במעשי טרור ובהתקפות על ישראל לאורך שנות קיומה - ואילו האיום הרוסי על לטביה, ליטא ואסטוניה הוא איום משוער.

לטביה, ליטא ואסטוניה מגדירות עצמן כמדינות לאום. ליטא מפארת במבוא לחוקתה את העם הליטאי, את יכולתו "לשמר את הרוח, השפה, הכתב והמנהגים" של הליטאים, ומצהירה שהריבונות במדינה שייכת לעם הזה. לטביה הולכת רחוק יותר וקובעת שזהות המדינה מושתתת, בין היתר, על "ערכים נוצריים". גם אסטוניה לא מסתפקת רק בהיותה מדינת הלאום האסטוני, ומכריזה בחוקתה על "החובה להבטיח את שימור העם האסטוני, השפה האסטונית והתרבות האסטונית".

אף אחת ממדינות אלה לא מרגישה צורך להתנצל על היותה מדינת לאום של עם אחד בלבד, ועל הצבת יעדים הקשורים רק בעם זה. אף אחד, למעט הרוסים, לא תוקף אותן על כך, על אף שאחוז המיעוטים בכל אחת מהן גבוה יותר מאחוז המיעוט הערבי בישראל. יתרה מזאת, המדינות הבלטיות התקבלו לאיחוד האירופי, ותוך כדי כך הוכרו כעומדות באמות המידה של "אירופה הנאורה".

בכל אחת משלוש המדינות הבלטיות יש שפת מדינה אחת בלבד. שלושתן סירבו בכל תוקף לתת מעמד כלשהו לשפה הרוסית, שפת המיעוטים. אף שאחוז דוברי הרוסית בלטביה מגיע ל־40%, המיעוט העצום הזה נטול זכויות לשוניות. בניגוד לישראל, המכירה במעמד המיוחד של השפה הערבית, מקיימת בשפה זו מערכת חינוך ענפה ומשקיעה משאבים בטיפוחה, לטביה נלחמת בשפה הרוסית ומנסה לעקור אותה מהנוף. לאחרונה אסרו השלטונות הלטביים אפילו על מוסדות חינוך פרטיים ללמד בשפה הרוסית. קשה להעלות על הדעת אילו קיתונות של גינויים הייתה ישראל סופגת, לו רק שקלה להתייחס כך לערבית, שפת המיעוט.

המדינות הבלטיות הלכו רחוק יותר. בניסיון להוריד את אחוז המיעוטים באוכלוסייה, ולמנוע מצב שהמיעוטים ייהפכו לרוב, שללו המדינות הבלטיות פשוט אזרחות ממאות אלפי בני מיעוטים, רובם רוסים. כשליש מתושבי לטביה לא זכו באזרחות בעת הקמתה מחדש ב־1991. כיצד היה מגיב האיחוד האירופי, לו מנעה ישראל אזרחות מתושביה הערבים, ומבססת על כך את הרוב היהודי?

האירופאים יכולים אפוא ללמוד מן המדינה היהודית. השוואת המצב החוקתי שם עם חוק הלאום אצלנו מובילה למסקנה ברורה: ישראל הרבה יותר סובלנית, מכבדת, מסבירת פנים וידידותית כלפי המיעוטים שבתוכה.