בין לוזונלנד לאירופה

1. בסופו של יום זה היה המשחק הכי טוב של הפועל השנה בכל המסגרות. הקבוצה של יוסי אבוקסיס נראתה מאומנת ואפילו המחשבה על כך שכל הזרים מלבד אדל יוחלפו בינואר נראתה פזיזה לנוכח משחקו של דג'מבה דג'מבה, שאשכרה השתלט על מרכז השדה. אז מה בכל זאת העיב? ההגנה הבעייתית עם דגש על צד שמאל שחייבת לקבל גול כל משחק או לעשות פנדל. אבל את זה ידענו, מה שטוב לליגה לא מספיק לאירופה. וכן, להפועל של השנה אין מה לחפש באירופה. וחוטבא? פחוטבא.

שווה להקדיש פיסקה לחנן ממן. מכל המציאות שניצן שירזי הביא לוולפסון - ממן מסתמן כגניבה. אבל נדמה שהסיפור הוא לא ממן אלא דווקא מכבי חיפה. לפני שקופצים על עטר, שווה לבדוק מי האנשים שאיפשרו לטאלנט לחמוק מבין הידיים. מילא תומר חמד, אבל ממן?

15 עיתונאים שלחו הצ'כים, מתוכם שני שדרי רדיו ושני שדרני טלוויזיה. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה משחק חוץ של קבוצה ישראלית בליגה האירופית שודר מהמגרש. בטח לא בטלוויזיה וברדיו, על זה אין בכלל מה לדבר. אם תרצו עוד דוגמה קטנה על מדינות עם תרבות ספורט ועל כאלה שאצלן בעיקר צועקים בתוכניות ספורט.

2. אולי טוב שלקריית שמונה אין יותר מקומץ בעייתי. ברק בכר נקלע לסיטואציה לא נעימה שלא באשמתו.

אף אחד לא מצפה ממנו לקחת דאבל השנה ולכן חשוב שישמור על קור רוח. איזי שרצקי, שבפרשת לנדאו עוד יצא אצל חלק מציבור חובבי הכדורגל בסדר, צריך להבין שאם יזרוק גם את בכר הוא יהפוך לסוג של גיגי בקלי מקומי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו