ארבע שנים, כדבר יום ביומו, מטרטרים התקשורת והטייקונים כי אזרחים טובים מדירים עצמם מן הפוליטיקה. בפיהם הסברים שונים כגון שבארץ הביקורת על חייו של איש הציבור חריפה וצמודה מדי; שמחטטים בחייו האישיים; שבאים איתו חשבון על כל שקל שהוציא או לא הוציא; ובכלל הוא רודף פרסומת ולא-יוצלח, ואילו רק יכול היה להצליח בהיי-טק, היה משליך את הכנסת מאחורי הגב. רק שאז באים 100 ימי תעמולת הבחירות ומתברר שלא כן. רבים-רבים רוצים להצטרף אל מה שהם משמיצים בכל ימות השנה. אילו רק הניחו להם להצטרף למעגל המיוחס של המחוקקים, ואם אפשר גם במעמד של שרים עם שמירה אישית צמודה, שכולם לועגים לה עד שהם זוכים לקבלה, ומסרבים להיפרד. כמעט מדי יום מגיחה שלי יחימוביץ' ממשרדה בדרום תל אביב עם גילוי חדש. הזעם של איציק שמולי ושל סתיו שפיר מהמחאה החברתית זכה לקבלת פנים אוהדת במפלגת האופוזיציה. אמנם היא רוצה להדגיש את הנושא החברתי, אבל גם גנרל בדמותו של עומרי בר-לב התקבל כמעט בהצדעה. הוא פיקד על סיירת מטכ"ל, ומעכשיו זה לא רק אהוד ברק מעצמאות והריכוז הגדול של יוצאי 'היחידה' בליכוד - בנימין נתניהו, משה (בוגי) יעלון ואבי דיכטר, ולא רק שאול מופז ויוחנן פלסנר בקדימה, אלא גם ליחימוביץ' יש נסיך מיחידת המסתורין. ואפילו לבית היהודי. אם זבולון אורלב מתהלך עם עיטור גבורה מיום הכיפורים, הרכש החדש נפתלי בנט בא כמובן מ'היחידה'. אבל לא רק הוא. מפלגה זעירה והנה שלוש נשים מתמודדות בתביעה להוסיף להן כורסה פרלמנטארית בסיעה שכבר שנים רבות היא גברית בלבד. ומי בהן אינה ראויה? כולן. מגיעים מכל שדרות הציבור. יעקב פרי הוא סיפור הצלחה במשק הישראלי, אם כי עמדותיו עלולות להיות לרועץ ליאיר לפיד המבקש למחוק את דימוייה של יש עתיד כמפלגת ההון-שלטון. למעשה כל מועמדות שהוצגה עד כה היא סבירה, לבד אולי ממרב מיכאלי, שאם איני טועה - על פי מאמריה ב"הארץ" - עמדותיה קרובות יותר לבל"ד מאשר למורשתו של דוד בן-גוריון, וטרם גיליתי את הגן הציוני בתפיסת עולמה. ברור כי ישראלי מהזן הממלכתי הישן, השוקל להצביע לעבודה, לא יעשה כן אילו ראה את מיכאלי בקדמת רשימת המועמדים. היא נבונה ופובליציסטית טובה, אבל מצביע כזה אינו רואה לעצמו אפשרות לסייע בבחירתה לכנסת. המסקנה העולה מן הקציר הראשון של המועמדים המצטרפים - ועדיין הציבור אינו יודע דבר על הרכש החדש בליכוד ובשרידי קדימה - היא שרבים וסבירים מבקשים להצטרף לפוליטיקה. אין ממש בטענה כי הטובים מפנים עורף לכנסת. הם נשאבים אליה. אפשר שאפילו יתר על המידה.
