בשבוע שעבר התקיים דיון בוועדה לביקורת המדינה, בראשות ח"כ שלי יחימוביץ', על המחיר שחברת החשמל משלמת לגז ממאגר תמר. צריך להיות תמים במיוחד כדי לא להבין מה פשר הדיון בעיתוי הזה. דו"ח מבקר המדינה בנושא פורסם מזמן, ודיונים על אודותיו התקיימו לעייפה. לח"כ יחימוביץ' ניתנו אז כל הפינות האפשריות בתקשורת, להביע את דעתה הלא מפתיעה בעניין.
המסע לסיום התמימות יהיה קצר בעזרת שלוש עובדות: עו"ד גלעד ברנע זומן לדיון הזה בכנסת; ברנע מייצג תובע עלום שהגיש תביעה ייצוגית נגד חברות הגז בדיוק בנושא הנדון; הדיון בעניין התביעה הייצוגית יתקיים השבוע (שלישי). עו"ד ברנע קיבל לכאורה סיוע פרלמנטרי נדיב להליך המשפטי שהוא מנהל. כל שנותר הוא לצרף את פרוטוקול הישיבה, שלמעשה ממוען ישירות לכבוד השופטת אסתר שטמר.
כדאי להבהיר: מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, פרסם את ביקורתו בעניין חברות הגז בשנה שעברה, שבה המליץ במפורש לדון שוב במחירי הגז בתחנה הבאה בהסכם, דהיינו בשנת 2021. עו"ד ברנע הוא אמנם פעיל חברתי ידוע בארגוני "הקרן החדשה", כמו "בצלם" ו"ידיד", אך בעניין זה הוא אינו פעיל חברתי, אלא בעל עניין עסקי נכבד. יש להניח שלתביעה הייצוגית אין סיכוי של ממש, אבל הוא מתאמץ לנהל אותה, ולוּ בשל הסיכוי לזכות בה וליהנות מפירותיה - אי אלו מיליוני שקלים זניחים. לכן נשאלת השאלה: כיצד היתה מגיבה ח"כ יחימוביץ', לוּ יו"ר ועדה בכנסת היה מקדם דיון, שבוע לפני שחברו עומד להופיע בבית המשפט באותו עניין?
ולעצם הטענה שהועלתה בוועדה על מחירי הגז. חברת החשמל "הודתה" בדיון שהמחיר גבוה. אלא שמבקר המדינה, שקבע בביקורתו שהמחיר גבוה, הפנה אצבע מאשימה לחברת החשמל בלבד. ייתכן מאוד שהיה לה אינטרס לקבוע מחיר לא נמוך, שלא יחשוף פער גדול מדי לדלקים פוסילים (דלק מאובּנים) אחרים, שהיא מעודדת בעשורים האחרונים.
יתרה מזו, ההשוואה בין מחיר שנקבע בחוזה ב־2012 למחירי השוק של 2018 היא הטעיה דמגוגית. מאז נחתם מתווה הגז, במטרה מוצהרת לקדם את השימוש בגז הטבעי, להגדיל את התחרות ולהפחית מחירים, ברור שהמחירים ירדו. על כך חברות הגז בנו את מודל ההשקעה שלהן. הרי אפשר לטעון כלפי כל חברה, למשל נגד אפל, שהיא משיקה מכשיר יקר מאוד, ומייד אחרי גל הקניות הראשון מורידה את המחיר. האם מי שקנה מכשיר יקר, שהוזל אחר כמה שבועות באופן דרסטי, זכאי לתבוע את מחיר ההפרש?
מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי, שנכח בדיון, הזהיר מפני הכיוון, שעודדו בעלי אינטרסים צרים בוועדה "לפתוח מחדש חוזים". הוא אמר שצעד כזה עלול לפגוע קשות בהשקעות בישראל. אם נדבר ברורות, המשמעות של "פתיחה" היא "הפרה"; וכשהמדינה מפרה חוזים שחתומה עליהם, היא פועלת בבריונות המתאימה למשטרים דיקטטוריים. המדינה עשתה זאת בעבר, וראוי שהמעשים האלה יישארו בגדר יוצא מהכלל המעיד על הכלל ולא יהפכו לנורמה מושחתת, דוגמת הדיון המביש שהתקיים בשבוע שעבר בכנסת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו