תפילת נעילה

ישיבת הכנסת היתה אתמול בבחינת תפילת נעילה. כ-70 ח"כים התפללו לחזור אליה בתקופת הכהונה הבאה. הם ידעו כי תפילת כ-40 מהם לא תיענה.

ישיבת הפרידה היתה נטולת התעלות כלשהי. נאומי בנימין נתניהו ושאול מופז היו עסקיים, במסלול המצוי כבר במערכת הבחירות. כצפוי, השתבח נתניהו בהישגי ממשלתו. כצפוי, מתח מופז ביקורת על מעשיה. בהבדל אחד, נתניהו משוכנע כי ירוץ בראש הגוש הגדול. מופז כמעט משוכנע כי לא ינהיג את האופוזיציה. ייתכן גם כי בסתר ליבו הוא מקווה שיבוא אפילו אהוד אולמרט, שהורשע בפלילים, וייטול ממנו את התפקיד.

חלק ניכר מהח"כים שנקראו להצביע בעד פיזור הכנסת נראו כמי שכפאם שד. הם ויתרו על שנה דשנה על כורסאות הפרלמנט עם משכורת יפה ומכונית צמודה וצוות עוזרים ומעמד של מחוקקים. הכנסת אטומה וחמימה. בחוץ קר.

כצפוי, המאבק הוא עדיין בתוך הסיעות, לא ביניהן. משה כחלון פרש לא רק מפני שקבע לעצמו לוח זמנים לפעילות פוליטית ויש לו רצון לעשות כמה שנים לביתו וזה לא חדש, אלא גם מפני שעמיתיו קשרו עליו למוחקו מכל רשימות המומלצים. אמנם לא אלמן הליכוד, אבל יש לסיעה הגדולה בעיה והיא חייבת להציב מישהו תחת השר הפורש.

גם אולמרט מדיר שינה מעיני הליכוד. גדר ההפרדה בין ח"כ נקי כפיים לבין מי שהורשע בפלילים נרמסת בימים אלה. שלשום נשמע כבר בטלוויזיה טיעון מבהיל, שחרף הרשעתו בהפרת אמונים והאשמתו בשוחד הוא יכול לחזור לזירה, כפי שבארה"ב שבו לבחור בראש עיר שישב בכלא בגלל מעורבותו בעיסקת סמים. זה מה שקורה כאשר הסיסמה הפופוליסטית "תנו לעם להחליט" קונה לה אחיזה בדעת הקהל.

לשווא שיגר אלי שלשום עמיתי, העיתונאי בחופשה ח"כ אורי אורבך מהבית היהודי, ציטוט מהמשוררת רחל כי לא תרצה לקבל אפילו בשורת גאולה ממצורעים. חרוזיה כבר אינם רלוונטיים לישראל 2013.

אך מרתק מכל הוא המירוץ בסיעת ש"ס בין אלי ישי לבין אריה דרעי, המגיע בימים אלה לשיאו. ישי חשש לנהל מדיניות של הליכה על הסף, שמא ייאלץ לשלם את מחירה ולוותר על בכורתו. במצבים קיצוניים כאלה מי שאינו מעז אינו מצליח. אם הרב עובדיה יוסף לא יחליט למענו אלא יכריע בזכות הפשרה לכאורה - ישי יפסיד את אחיזתו בש"ס במהלך כהונתה של הכנסת ה-19. גם הוא יודע.

מערכת הבחירות של 2013 מספקת שעשועים לרוב. כמעט בכל הסיעות. עם חידונים ותשבצים. שעשועים, אבל לא לחם, לא ויכוח על המהות. לפי שעה.