"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

האמת מאחורי ליצמן ומחנה יהודה

,עודכן

לרגע היה נדמה שירושלים תצליח לחמוק הפעם ממערכת בחירות שהופכת למלחמות חרדים וחילונים. אבל אז העלתה חסידות גור, באמצעות נציגה שר הבריאות בפועל יעקב ליצמן, את הדרישה לסגור את מתחם הבילוי בשוק מחנה יהודה. ירושלים כמו ירושלים, חייבת מלחמת דת קטנה לפני שתתפנה לעסוק בסוגיות שוליות כמו מי ינהל טוב יותר את העיר וידאג לתושביה.

אפשר עדיין לקוות שמערכת הבחירות הקרובה תיוותר עניינית. ירושלים התבגרה בעשור האחרון; מנהיגיה משני הצדדים השלימו עם העובדה שזו עיר מורכבת, שלעולם לא תיראה בדיוק כפי שהיו רוצים. פה ושם מתקיים מאבק, אבל הרוחות לוהטות הרבה פחות. פריחתו של שוק מחנה יהודה היא הדבר האחרון שמטריד את הציבור החרדי בירושלים. מוכיחה זאת העובדה שלמרות עוצמתה הפנים־חרדית של חסידות גור, איש לא הצטרף לדרישתה לסגור את השוק. ככל הנראה, זו אפיזודה שתחלוף.

ולעצם טענותיו של ליצמן: הן צבועות ושגויות. צבועות, מכיוון שלא סבלם של התושבים המתגוררים בסמוך הוא המניע לפעולותיו. לו הסביר ליצמן שישיבת גור וקברי שניים מאדמו"ריה שוכנים בסמוך, והחסידות מעוניינת לוודא שהאווירה בה לא תיפגע, דבריו היו מתקבלים בהבנה. אבל הוא בחר להסתתר מאחורי תושבי השכונה ולטעון שכולם בה קובלים על שינוי אופי השוק. צביעות מזהים מייד. בבני ברק פורחים אולמות השמחה, והריקודים נמשכים עד שעה מאוחרת; לא שמענו מעולם שזה הפריע לליצמן.

יתרה מזו, הטענה של חסידות גור - שלפיה אופייה הקודם של שכונת נחלאות מצדיק את דרישתה לסגירת השוק - הפוכה לחלוטין ממדיניות הדיור החרדית ברחבי הארץ. כשטוענים נגד הציבור החרדי שהוא משנה אופי של שכונות חילוניות ותיקות, התשובה הקבועה היא שלא כל מה שהיה הוא מה שיהיה, ומותר לכל אדם בישראל להתגורר בכל שכונה שיבחר.

טענותיו של ליצמן אף שגויות: מרבית המתגוררים בסמוך לשוק הם צעירים השוכרים דירות בשכונה, והם מרוצים מאוד מהשינוי המבורך שעבר השוק. יש מהתושבים הוותיקים המתלוננים על הרעש והצפיפות, אבל מרביתם מבינים שהזמן מביא איתו שינויים שלא תמיד אפשר למנוע. גם הם יודעים שכמעט עשור לאחר שהשוק הפך למוקד תרבותי, שווי דירותיהם עלה בעשרות אחוזים, ולעיתים הן אף הכפילו את ערכן.

מכל הסאגה הזו יש מסקנה מעשית אחת הראויה להישמע: קצב התפתחותו של השוק מהיר הרבה יותר מהתכנון העירוני, שמנסה להתאים את האזור לייעודו החדש. זוהמה מצטברת וחוסר עצום במקומות חניה הופכים את המגורים במקום, כמו את הבילוי בו, להרבה פחות נעימים. אם בזכות ליצמן הביורוקרטיה תרפה ותאפשר התקדמות משמעותית בהסדרת האזור - לא רק בישיבת גור יברכו אותו; גם הצעירים המבלים ירימו כוסית לחייו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר