"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סרטון התפילין: חברות וחברים, הגזמנו!

,עודכן

שלשום איבדה הרשת החברתית את צלילות דעתה. הבוקר נפתח בסערה. במרכזה סרטון: אישה צועקת בגסות על חסיד חב"ד שהציע לנוסעים בנמל התעופה להניח תפילין. בגלגוליה הקבועים של סערת רשת נרשם אתמול פרק אחד יותר מדי.

בזכות עידן הרשתות החברתיות, מתקיים בישראל שיח פנימי ער מאוד. מתחים של שנים התפרצו לפני השטח. בעוד אלו שמשתייכים לשכבה שנהנתה ממרבית פירותיה של הארץ הזאת מאשימים את הציבור הימני בליבוי הסתה ופילוג, כל השאר - אנשי ימין, דתיים, חרדים, מזרחיים ועוד - מודעים לכך שמדובר בתגובת נגד לאפליה מתמשכת. הטחת בוץ הדדי אינה רעה. היא עדיפה על ניכור, ובוודאי על מצב שבו לצד אחד יש במה והצד השני נאלץ להסתפק בהאזנה.

שלשום הגזמנו. משתפי הסרטון הראשונים היו מובילי דעה בחברה הדתית שמתמחים בהשבת מלחמה שערה נגד קמפיין ה"הדתה". הם טענו שמאחורי התפרצותה של האישה עומד המאבק נגד שילוב ערכים יהודיים במרחב הציבורי. האישה פסקה מלהיות אדם כעוס, והפכה לסמל. בהמשך הצטרפו אחרים. שדר רדיו חרדי שידר את תכניתו היומית כשהוא מעוטר בתפילין. ח"כ שלי יחימוביץ' צייצה בחלחלה, ורבים שאינם חובבי דת מובהקים טענו, שמדובר באוטו־אנטישמיות מסוג שלא נראה עד כה.

איבוד הגבולות הגיע לשיא כאשר דמותה של האישה שולבה בתמונה המפורסמת של חיילים נאצים מבזים יהודי מניח תפילין. אם מישהו סבר שיוקיעו את ההשוואה הנואלת, הוא נאלץ להתאכזב. היו שאכן התחלחלו, אבל רבים אחרים, אנשים נבונים בימי שגרה, שיתפו את התמונה המזוויעה, תוך הסברים מפולפלים על כך שכל רצח מתחיל מאווירה מסיתה ושבישראל קיימת הסתה אנטי דתית ולכן יש קשר בין השניים.

חשוב לקלקל את החגיגה. בהיסטוריה של הפעילות החב"דית להפצת ערכי היהדות, נרשמו גם הרמות קול נגדה. גדלתי במשפחה ובמוסדות חב"דיים; מאות פעמים עמדתי בפינות רחוב והצעתי לעוברים ושבים להניח תפילין, להדליק נרות חנוכה או לשמוע מגילה. אחת לשבועיים או חודש, היו משגרים לעברנו אמירה פוגעת. אולם מלבד זאת, קבלת הפנים שזכינו לה הייתה מחממת לב. לאיש מאתנו לא היה אז חשבון פייסבוק, ולא עברה בראשנו המחשבה שהנודניק התורן הוא סמל לתופעה נרחבת.

למרבה האבסורד, חסידי חב"ד עצמם כמעט שלא השתתפו בשיח הסוער. אינני מוסמך להביא את עמדת חסידות חב"ד, אבל לתאר מציאות אני יכול: מלבד בודדים, מרבית חסידי חב"ד לא הבינו על מה המהומה. אין לנו זמן להתעסק בזה, אמרו, בינתיים ישנם עוד יהודים שצריך לדאוג להם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר