ניטרלו את המוקש עם פצצה

1. המשחק בנתניה סיפק עוד חותמת, גדולה ומהדהדת, למה שנראה כמו האליפות השלישית ברציפות של הקטר הבאר שבעי. הקבוצה של ברק בכר העלתה הילוך באיכות שלה במשחקים האחרונים. כשצלחת האליפות בדרך לחריטה, החבורה באדום לבן הגיעה מוכנה, חדה ויעילה, תוך הפגנת עוצמה, יעילות ובגרות. המסר מהמשחק הזה הוא שאי אפשר יהיה לעצור אותה.

כאשר שתי קבוצות עולות על כר הדשא במטרה ברורה להבקיע שערים ולנצח, התוצאה בהתאם. כאשר מדובר בשתי קבוצות שיודעות היטב לצאת להתקפות מעבר ולהתקפות מתפרצות אפשר לצפות להרבה אירועים, וכך אכן היה.

בחלק הראשון ב"ש ניצלה היטב את היתרון של וואקמה על המגן שלו ויקי כחלון. זה היה מיס מאץ' גדול ונתניה לא מצאה פתרון לכוח ולמהירות של הניגרי.

2. חנן ממן הוא שובר השוויון של העונה. ההספק שלו מאז שהצטרף לשורות האלופה מרשים. גם הפעם הוא עשה הבדל עם פעולות הכנה נהדרות ובכיבוש השער השני. מצטיין נוסף היה אורן ביטון, שהפגין משחק נהדר עם הבנת משחק נפלאה וסגירות נכונות, וגם יכולת התקפית מרשימה. ג'ון אוגו הזכיר את התקופות הכי גדולות שלו בנגב - אי של יציבות בלתי עביר במרכז המגרש.

יש לב"ש פתרון לכל יריבה. היא יודעת לפצח הגנות צפופות ויודעת טוב יותר להכות בקבוצה כמו נתניה, שלוחצת גבוה ומשאירה הרבה שטח מאחור. נתניה נשארה נאמנה לסגנון שאפיין אותה כל העונה, אבל אין לה מספיק כלים לעמוד מול ב"ש בצורה הזאת.

הפער בין הקבוצות הורגש מאוד גם בפן המנטלי - ב"ש לא איבדה את הראש לעומת נתניה, שהתפרקה ברמה הטקטית לאחר השער השלישי.

3. ברק בכר ניהל את המשחק בצורה נהדרת. ב"ש במודע אפשרה לנתניה להחזיק יותר בכדור והגיבה עם עקיצות גדולות וכואבות. החילוף שלו במצב של 1:3, כאשר שלח למגרש את מהראן ראדי במקום מאור מליקסון, היה בזמן ולא השאיר מקום לטעויות. בסופו של דבר ב"ש הגיעה למשחק שהוגדר כמוקש וניטרלה אותו עם פצצה גדולה וקטלנית.

מילה טובה לאוהדי הקבוצות שסיפקו אווירה מחשמלת. השמחה הגדולה מגיעה לקהל של ב"ש, שעבר בשנים האחרונות שינוי ענק. התמיכה והעידוד החיובי של אוהדי האלופה מהווים חלק חשוב בהצלחת הקבוצה.