רק עם שמעביר את מורשתו יכול להבטיח את עתידו

הלילה, כשהירח וכוכבי השמיים יזהירו ברקיע באור יקרות, יהודים בכל העולם יסבו סביב שולחנות ערוכים כבני מלכים לספר על הלילה ההוא, שבו עם ישראל יצא בחיפזון ממצרים. מאות אלפי עבדים מדוכאים, מושפלים, מבוזים, גילו שהם עם והתחילו ללכת בנתיב הגאולה. נתיב קשה הדורש מסירות ונחישות ללא הפסקה. ליל הסדר הוא מפגש בין־דורי, ורק עם שמצליח להעביר את מורשת העבר מדור לדור, יכול להבטיח את עתידו.

מאות שנים, בסיום ההגדה, שרו היהודים באירופה, בתימן, במרוקו, בדרום אמריקה ובהרי הקווקז "לשנה הבאה בירושלים". היו שנים שבהן השירה היתה רועמת, אך ברוב שנות הגלות היתה דוממת. במהלך השירה הם עצמו את העיניים, שהרי היה זה בגדר חלום רחוק ובלתי נתפס, וממילא גם לא מחייב למעשה כלשהו.

אנו זכינו, כנגד כל הסיכויים, לראות בהתגשמות החלום. אם היו מספרים לאמא שלי רק לפני 74 שנים, על הרמפה באושוויץ־בירקנאו, שהנכדים והנינים ישאלו אותה במדינת ישראל "מה נשתנה?", היא היתה משוכנעת שימות המשיח כבר כאן.

אם היו מראים לאבי ז"ל בסוף צעדת המוות מדכאו, שיבוא יום - והוא לא רחוק - שבו יש ליהודים צבא חזק עם טנקים, טילים ומטוסים, ושאפשר להסב לסדר סמוך למערת המכפלה בחברון ולקבר רחל בבית לחם, הוא היה משוכנע שהתקיימו דברי הנביא מיכה "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ושהנביא זכריה לא התנבא אלא לימינו שלנו.

לליל הסדר השנה מתווספת משמעות מיוחדת. בקרוב מאוד נחגוג את יום העצמאות ה־70 של מדינת ישראל. קיים קשר הדוק בין "שלח את עמי" ערב יציאת מצרים לבין יום העצמאות. רק עם שתודעת החירות מצויה עמוק בנשמתו יכול היה לשרוד את כל הסבל והייסורים שהיו מנת חלקנו כיהודים. לא להישבר, לא להיכנע, להיות מוכן למסור את הנפש ולהמשיך הלאה במעלה חזון שיבת ציון וקוממיות ארץ ישראל.

הערב אערוך את הסדר עם נכי צה"ל ב"בית קיי" בנהריה. נכים ממלחמות ישראל ששילמו בגופם את מחיר החירות והעצמאות. נזכיר גם את חברינו הנופלים ואת אחיותינו ואחינו שפיגועי טרור קטעו את זיו חייהם.

נבער את החמיצות ונמצה את כל השפע והטוב, משזכינו להיות הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה. נודה לאל על שאנו זוכים לחיות במולדת ההיסטורית, חזקים, מנצחים ומושא להערצה במדינות רבות בעולם. חג שמח ממש.