"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

זילות חמורה כלפי חירות הזולת

,עודכן

ההתכתבות הווטסאפית בין נציג הרשות לניירות ערך בתיק בזק, עו"ד ערן שחם־שביט, לבין שופטת בית משפט השלום, רונית פוזננסקי־כץ, היא חמורה וראויה לכל גנאי - עד כדי כך שהיא מצדיקה בעיניי את התפטרות שניהם מתפקידיהם, ואם לא - את פיטוריהם.

שניהם עשויים לומר לעצמם שמלבד חוסר הנעימות, לא קרה כאן שום דבר נורא. הם הרי לא העלילו אשמה על חפים מפשע, לא היו חלק מקנוניה, ואולי אפילו לא פגעו בהליך המשפטי. אבל הם חשפו את עצמם כשני אנשים שחשו עצמם - ולו לרגע - על גג העולם, ומשם יכלו לזלזל בכל העולם ואשתו. לא לכך מצפה מהם הציבור. העובדה שהקשר בין התביעה והשפיטה מתנהל, בשלב החקירה והמעצרים, במעמד צד אחד, מחייבת זהירות עליונה בקשר בין החוקר והשופט.

הקשר בין החקירה (המשטרתית, או זו של הרשות לניירות ערך) לבין השפיטה נובע מתלותם של החוקרים באישורי השופטים. החוקרים זקוקים לאישורים כדי להגיע לחומרים מסוימים, כדי לבצע האזנות, חיפושים ועוד שורה של פעולות אשר בלעדיהן אין הם מסוגלים לפענח תיקים ולהעמיד חשודים לדין. החוקרים יכולים לקבל את האישורים הללו רק אם הם משכנעים את השופטים כי למרות הפגיעה בזכויות הפרט, לפניהם מקרים חמורים המצדיקים את הפרתן. יש מקרים לא מעטים שבהם השופטים אינם משתכנעים, אך ברוב המקרים הם נוטים להשתכנע, ונוצר אמון בין הצדדים. מלבד התרשמות השופט מן הראיות המובאות בפניו, הוא נוטה לקבל את המלצות המשטרה גם משום שהוא מאמין כי חוקר שאיתו עבד זמן רב לא יכשיל אותו בבקשה למעצר מיותר.

כדי למנוע את התחושה כי מדובר ב"משחק מכור", נמנע מן השופטים המופקדים על מעצרי החשודים לנהל את משפטיהם בעצמם, אך חילופי המסרים בין החוקר לשופטת עלולים לאשש את תחושתם של חשודים רבים כי השופטים הם עושי דברם של החוקרים. אין דבר רחוק יותר מפומביות המשפט מאשר אותה אינטימיות של מסרים.

מבחינת תיק בזק, מדובר בסיפור שולי. שלמה פילבר לא מפסיק למסור את עדותו; מדובר, לכאורה, במעשה פשוט של ביטול רגולציה תמורת הבטחתה של תדמית חיובית באתר החדשות, וזהו מעשה חמור על נכונות להשתמש בנכסים יקרים של המדינה כדי להבטיח כיסוי חיובי בתקשורת. ההתכתבות האסורה בווטסאפ אינה יכולה להקטין את חומרת העבירות, אבל אי אפשר להקל בה ראש. אנשים העוסקים בדיני נפשות אינם יכולים להרשות לעצמם את משובת הנעורים הנושבת מחילופי המסרים ביניהם, ומי שאינם זהירים דיים אינם יכולים להמשיך למלא תפקידים רגישים כל כך.

אם יש משהו חיובי בפרשת ההתכתבות, זוהי חשיפתה. שופטים וחוקרים חייבים להבין שזה מעשה שלא ייעשה. הזילות כלפי חירות הזולת היא תופעה שהחברה אינה יכולה להשלים איתה, ומי שמתנהג בהיבריס שכזה, וסוחר בחירות הזו, חייב לשלם מחיר שירתיע גם את עמיתיו.

יוסי ביילין כיהן כשר המשפטים בשנים 2001-1999

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר