נסע לניו יורק, נאם לוושינגטון

חתנו של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר, והיועץ ג'ייסון גרינבלט, אשר ישבו על ספסלי הקהל במהלך הדיון במועצת הביטחון של האו"ם, היו אתמול הקהל האמיתי של הנשיא עבאס. ראשי המשלחות של 15 המדינות החברות במועצה היו רק התפאורה, שאורגנה על ידי הנשיא התורן הידידותי לעבאס - הנציג הכוויתי.

ערב הנאום, ביקשו הפלשתינים ליצור לו תשומת לב עולמית, ולחשו על כוונות לחשוף, בפעם הראשונה, תוכנית פלשתינית לשלום, שתהווה תגובה מקדימה לתוכנית האמריקנית הצפויה. אבל מה שראינו היה סוג של מאמץ מצידו של הנשיא הפלשתיני הקשיש והיגע, לעשות מקצה שיפורים לנאומים האחרונים שלו, שבהם התנפל על הממשל האמריקני ועל העומד בראשו.

הוא לא חידש דבר, לא הציע שום תוכנית של ממש ואפילו לא התייחס לדברים שביכולתו לעשות גם בלי האו"ם, בלי ארה"ב ובלי ישראל, כמו להכריז הכרזה דרמטית על כך שישים קץ לקיומה של הרשות הפלשתינית במלאות 25 שנה להסכם אוסלו, אם לא תהיה עד אז התקדמות מדינית של ממש. הוא הודה אמנם כי הרשות הפלשתינית חסרת כל סמכות, אך לא העז להוציא מכך שום מסקנה מעשית.

עבאס דיבר על כוונתו להביא בשנית את ההצעה להענקת חברות באו"ם למדינה הפלשתינית, למרות שהוא יודע, וכל מאזיניו יודעים, כי זהו מהלך סרק שיזכה אוטומטית לווטו האמריקני, כפי שקרה הדבר בימי אובאמה, שישראל של נתניהו ממשיכה לראות בו אויב העם. הוא דיבר על תוכנית לוועידה בינלאומית, בשעה שלכל ברור כי ארה"ב, העומדת להגיש תוכנית לשלום, לא תשנה את המהלך ולא תעדיף אירוח רוסי או סיני. שלא לדבר על ישראל, שלא השתתפה בוועידה הפתטית שהתקיימה בפריז אשתקד, למרות שארה"ב לקחה בה חלק.

היה לו, לאבו מאזן, חשוב להדגיש את מאבקו בטרור, ואת הרמז לתיאום ביטחוני עם ישראל, את מחויבותו למשא ומתן לשלום עם ישראל שייטיב עם שני הצדדים, ואת חוסר העניין שיש לו בצבא הרוכש מטוסים וטנקים; כדי לומר בעקיפין כי בעיניו, מדינה שיש לה כוח ביטחוני חזק אך אין לה צבא, מטוסים וטנקים, היא עדיין מדינה מלאה, ולא "פחות ממדינה", כפי שמתייחס אליה ראש הממשלה נתניהו. לכל זה הוסיף, במסגרת מקצה השיפורים שלו, את הכרתו בזיקתנו לירושלים, מה שגזל מאיתנו בנאומו הקודם.

הקטע ההיסטורי בנאומו, מלבד היותו חזרה משמימה למדי על דברים שהוא חוזר עליהם מאז יום השנה להצהרת בלפור, לא הוסיף שום דבר לניסיון שלו להושיט יד להידברות. הוא שב וקרא לבריטניה לקחת אחריות לאחד הדברים הכי מוצדקים שעשתה בתולדותיה, ולא ניסה להסביר מה בדיוק ייצא מזה לעם הפלשתיני שבשמו הוא מדבר.

בתום הנאום נותר רק לשאול: האם בעקבותיו חודשו המגעים בין הצוות של עבאס לצוות של טראמפ, שטרח והגיע לבנין האו"ם כדי להקשיב לנאום, למרות ברכת ה"יחרב ביתך" של הנשיא הפלשתיני, והאם עבאס מתכוון להתחיל לרדת מן העץ ולהקשיב להצעה האמריקנית הממשמשת ובאה?