"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

השוות בין ישראל לנאצים? אז אתה כמו גרמני ב-39'

,עודכן

לתחושתי, קמפיין ישראל הנאצית של השמאל גדול מסכום חלקיו, ואין לפטור אותו בתנועת יד מזלזלת. אז המשורר אמר, אז סגן הרמטכ"ל אמר, אז הפילוסוף הישראלי אמר, אז עוד עיתונאי "מהארץ", אז הח"כית אמרה. אז אמרו, אז מה? מדובר באנשים פרטיים שלא דייקו לאמת.

האמת היא שלא מדובר בפליטות קולמוס או בפליטות פה מיוחדות; מדובר בהלך רוח מושרש ועמוק, שיש לעמוד על השלכותיו. ברגע שאיש השמאל התורן שולף את אקדח זוועות השואה ומכוון היישר לרקה של הקונצנזוס הישראלי, הרפלקס המותנה של הרוב השפוי הוא התגוננות המגובה בדרך כלל בהנמקה רציונלית.

הרפלקס הזה חסר תועלת. אין טעם בהנמקה הגיונית מול עמדה, שהבסיס שלה נטוע עמוק בתחום הפרעות הנפש. בעיקר אין טעם בהנמקה, מכיוון שההשלכות החשובות באמת, אלה שצריך לתת עליהן את הדעת, לא נוגעות ב"אשמים" אלא דווקא ב"מאשימים".

עלה על זה העיתונאי אראל סג"ל, זמן קצר אחרי שסגן הרמטכ"ל מצא לנכון לעמוד במדים בערב יום השואה ולהשוות בעקיפין את ישראל לרייך השלישי. סג"ל עשה מהלך לוגי פשוט והמשיך את הטיעון במקום להתווכח – אם ישראל נאצית, אז צה"ל הוא, לא עלינו, צבא הנאצים, ולכן סגן הרמטכ"ל הוא בעצם סגן מפקד הצבא הזה, כלומר סגנו של מפקד הוורמאכט!

בשבוע שעבר העיתונאי והיוצר ניסן שור (ששייך לחוג הפוליטי המנוגד לזה של סג"ל) עשה מהלך לוגי דומה בסטטוס חריף שכתב על יהונתן גפן: אם ילדה פלשתינית היא אנה פרנק, אז ההיקש הלוגי המתבקש הוא שגפן הוא איש תרבות במדינה נאצית...

המהלך שסג"ל ושור עשו זהה: אור הזרקורים הופנה אל המאשימים במקום אל המואשמים – אם ההשוואה שלכם נכונה, מה היא אומרת עליכם?

מובן שסג"ל, שמזוהה עם הימין, ננזף ונאלץ להתנצל, בעוד שור עבר את המהלך בשלום; אבל אין חדש בעיקרון הסלקטיבי, שלפיו מה שבא מימין הוא הסתה ומה שבא משמאל הוא חופש הביטוי.

כך או כך שניהם נגעו בלב העניין – אלה המשוכנעים שהם חיים ב"מדינה נאצית" - כיצד הם משרתים בצבאה? כיצד הם כותבים ל"עם הנאצי" הזה שירים? איזו מין פוזיציה מפלצתית היא זאת? הם הרי לא בדיוק אוסקר שינדלר, יותר בכיוון של לני ריפנשטהאל; איך הם מסוגלים לחיות עם עצמם בשלום?

התשובה היא שהם לא מסוגלים. נפשם המסוכסכת והמיוסרת תמיד מקיאה את עצמה על המרחב הישראלי בכל הזדמנות אפשרית. לצד זאת, מדובר בנפש מפונקת, היא מעדיפה לשנוא אתכם מאשר את עצמה. בינתיים היא נהנית ממנעמי השלטון והמדינה. הנאצית. אלא מה?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר