"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חוק המרכולים: הציבור לא יבליג על הכפייה

,עודכן

שיכרון הכוח וקוצר הרואי, שהפגינו הח"כים החרדים בדהירתם לאישור חוק המרכולים, עתידים להתהפך נגדם. הציבור הכללי לא יבליג על פגיעה כה בוטה בחייו. גם כך - ולא משנה בכמה מלל יעטפו זאת - יש את אלה שעושים ואלה שלא. אלה שמשרתים בצבא ועובדים, ואלה שחיים, פיזית וכלכלית, על חשבונם.

זה יכול היה להתקיים כל עוד כל הצדדים הקפידו על "חיה ותן לחיות". אנחנו לא נסתובב עם הרכב בשבת בבני ברק, ואתם לא תתערבו בשבת שלנו: בקניות, בבילויים, בהליכה לים. האמנה הלא כתובה הזאת עבדה לא רע 70 שנה. במקומות עם רוב דתי - העסקים סגורים; באזורים חילוניים - פתוחים. מקומות ששינו צביונם והפכו דתיים נסגרו בהתאמה. איש לא כפה עליהם להישאר פתוחים.

חוק המרכולים עתיד לשנות את זה. למעט תל אביב, יידרשו כל העיריות לסגור בשבת עסקים שאינם בתי תרבות ומסעדות. מיעוט חרדי, שכלל אינו מגיע לאזורים החילוניים, יקבע למי שחי בהם איך לחיות.

ספק אם החוק הזה חוקי: יש בו פגיעה קשה מדי בזכויות הפרט של הציבור החילוני. ספק אם הוא מתיישב עם הפרדת הסמכויות בין השלטון המקומי למרכזי: התושבים בכל עיר קובעים כיצד הם רוצים לחיות בעירם. לשלטון המרכזי לא צריך להיות בכך חלק - בוודאי לא כשההחלטות מתקבלות ממניעים צרים של סקטור מסוים.

ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. היהדות בה אינה דתית־חרדית, והדמוקרטיה בה פתוחה. יתרה מכך: ישראל מתגאה בכך שהיא מדינה מערבית מתקדמת. אין פתיחות ודמוקרטיה עם כפייה של מיעוט קיצוני על הרוב.

הציבור החילוני לא מרבה לקום מהכורסה כדי למחות. חוק המרכולים יעשה את זה. לא סתם ראשי הערים רותחים, כולל אנשי ליכוד וימין. הם מבינים שזאת גזרה שהציבור לא רוצה לעמוד בה, ומבינים שמי שישלם את המחיר אלה הם: באוקטובר 2018 יש בחירות לרשויות המקומיות. אף אחד לא יבחר ראש עיר שפעל בניגוד לאינטרס של מרבית תושביו.

לציבור החילוני אין רצון לכפות את דעותיו. מרכולים באלעד לא ייפתחו בשבת; ברמת השרון - כן. עיריות יסרבו לסגור ולתת קנסות. ראשי ערים יואשמו בביזיון. החוק יהפוך לבדיחה. היחידים ש"ירוויחו" יהיו הפוליטיקאים.

לא התורה וקידוש השבת עמדו לנגד עיניו של השר דרעי כשקידם את החוק. הוא רצה להפגין שרירים בדיוק כמו שהשר ליצמן עשה בעניין עבודות הרכבת בשבת. יתכבד השר דרעי, ועימו שאר הח"כים החרדים, בהוכחת גבריותו במילוי מכסות הגיוס של החרדים או בהאצת שילובם בשוק העבודה. זה יתרום למדינה ולחברה הרבה יותר מעוד מלחמת דת מיותרת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יואב לימור

פרשן צבאי

כדאילהכיר