בימים אלה מתגנבת ללב קנאת מה באזרחי טורקיה. רק נחת פגז תועה שנורה מטנק סורי על אדמתה ונהרגו בשוגג כמה אזרחים - וראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן הורה להגיב באש. דם טורקי לא יישפך לשווא, הכריז מי ששואף לנהל בהדרגה מדיניות תוקפנית אשר באחד הימים (כך הוא מקווה) תחזיר את עטרת האימפריה העות'מאנית ליושנה. לא סתם, בהסתמך על תקרית שגויה אחת, ולמרות נכונותו של בשאר אסד לכונן אזור חיץ במדינתו כדי שאירוע כזה לא יישנה - התכנס הפרלמנט באנקרה והעניק לממשלתו היתר ליזום מהלכים צבאיים כהבנתה. הכרעה זו דומה בתוכנה וברוחה למה שמוכר בהיסטוריה המודרנית כ"החלטת מפרץ טונקין" מ-1964, שבה התירו הסנאט ובית הנבחרים של ארה"ב לנשיא לינדון ביינס ג'ונסון לנקוט פעולות צבאיות נגד צפון וייטנאם לאחר תקיפת משחתות אמריקניות בצפון-מערב הים הסיני. היא התבססה על מידע מוטעה. הנשיא דיבר על מתקפות צפון וייטנאמיות בלשון רבים אלא שבפועל היתה אחת בלבד. כנראה גם היא בשגגה. אך עם החלטה מעורפלת כזאת נגררה ארה"ב למלחמת וייטנאם, שפוררה את אחדותה לשנות דור. כיצד היה ארדואן מגיב אילו המועצה האזורית אשכול היתה בתחום הריבונות הטורקית- אתמול עשו יושבי יישובים אלה את החג בצל סוכתם רק בתנאי שהסכך והלולב והאתרוג היו בקרבת מקלט או חדרי מגן. בזכות מיומנותם ומשמעתם לא נפגע איש מ-50 הקסאמים ופצצות המרגמה שנחתו במקומות אלה. הנשק היה מוכר, אבל ההודעה של חמאס שנטל אחריות למתקפה הרחבה היתה בבחינת חידוש. כבר זמן רב שהנהגת חמאס ברצועה דוחה את הביקורת כלפיה בטענה כי "זה לא אנחנו", אבל לא עוד. הפעם אישררה את אחריותה. זה אינו סימן טוב למבקשים להחזיר את הרגיעה לגבול הרצועה. ישראל עומדת בהתחייבותה, ששוכפלה לאחר המבצע בעזה, לקיים את הרגיעה. אין הסכם בין ישראל לבין חמאס אבל יש הבנות בתיווך מצרי, והן מופרות בהתמדה מצידו הפלשתיני של הגבול. לכל היותר צה"ל מסכל פעולת טרור יזומה מהרצועה (ועתה גם מסיני), אבל אינו יוזם מהלך התקפי, ובדרך כלל החזית מתלקחת במידה זו או אחרת לאחר שהטילים ופצצות המרגמה, או התקרבות הכוח הפלשתיני לעבר גדר ההפרדה, כבר בוצעו. המאזן הסימטרי שהושג לאחר מבצע עופרת יצוקה אינו מלא. מפני שאין משקל זהה ליוזמה. זכות הבכורה היא, לכאורה, בידי הפלשתינים. ישראל לא הפרה אותו אפילו בשנים הארוכות שבהן עשה גלעד שליט בשבי חמאס. עוצמת האש ברמתה הנוכחית מעיקה, אבל לא בלתי נסבלת, וספק אם ישראל תבחן מחדש את מחויבותה. אך המדיניות חומדת לה לצון משל עצמה - שהנה ישראלים רבים נושאים עיניהם אל ארדואן. רק שלישראל אין את הגב המובטח לטורקיה, שפגיעתה בריבונות הסורית נתקלת בהבנה רחבה באו"ם ואפילו בקרב בעלות בריתה במדינות נאט"ו. למדינת היהודים אין מזל כזה, אין מצב כזה.
