למי טובה העלאת שכר המינימום?

היא טובה לשלמה מרשות שדות התעופה שמשתכר 19,000 שקלים אבל מקבל השלמה לשכר המינימום. היא טובה ליוסי מנמל אשדוד שמשתכר 18,000 שקלים, לחדווה האחות הוותיקה מאיכילוב שמרוויחה 16,000 שקלים, ובאופן כללי ל־33% מעובדי המדינה, ל־18% מעובדי החברות הממשלתיות, 52% מעובדי הרשויות המקומיות ו־25% מהמשרתים בצה"ל.

כל אלה מרוויחים הרבה יותר משכר המינימום, אבל בגלל עיוות במבנה הסכם השכר הקיים הם זוכים לתוספת של יותר מ־1,000 שקלים לשכרם, תוספת שגדלה וגדלה ככל ששכר המינימום עולה, מכיוון ששכר המינימום הוא מקדם לחישוב שכרם. למי ההעלאה הזו לא טובה? כמעט לכולנו, ובעיקר לחלשים האמיתיים. היא רעה מאוד לנכים ולקשישים. הם זקוקים לעזרה צמודה, או חלקית. הם מתקשים בתשלומים, ועכשיו הקושי יהיה הרבה יותר גדול.

לכן הם יצאו, הפעם בצדק, נגד החוק ההרסני הזה, שפוגע בהם ישירות. אבל היא לא טובה גם לאתי, חופפת השיער במספרה בדימונה, וגם לא לרמי הספר שמעסיק אותה. סליחה, הספר שהעסיק אותה, לפני ששכר המינימום הגיע לרמות גבוהות מדי, אמר שהוא לא יכול לעמוד בהן. אבל לא רק לעובדים פשוטים זה חוק רע. חישבו למשל על בעל מקצוע מכובד, נניח רופא שיניים, אבל בלי ניסיון, או עולה חדש שלא יכול למצוא עבודה במקצוע שלו. הוא מוכן לעבוד אפילו בחינם לתקופה מסוימת, רק כדי לצבור ניסיון, אבל במדינת ישראל זה לא חוקי להעסיק עובד בפחות מהשכר השרירותי הזה שקבע המחוקק.

כשניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, חוגג את ההעלאה, הוא לא חושב על אתי או על אלכס, על המתמחה שמשווע לצבור ניסיון בעבודה, להשתלב. הוא חושב רק על שלמה ויוסי שחברים בהסתדרות. המשוואה היא פשוטה - כששכר המינימום עולה אז עובדים שהתפוקה שלהם נמוכה משכר המינימום נזרקים בבושת פנים משוק העבודה. כמו במקרים רבים, כשהממשלה מתערבת יוצא לה הפוך, במקום לעזור לחלשים היא דווקא עוזרת למצביעים החזקים של ניסנקורן.