דברי גבאי - הד למפא"י ההיסטורית

יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי אמר בראיון בטלוויזיה שאין צורך בפינוי התנחלויות לצורך הסדר עם הפלשתינים. וראו זה פלא - קירות בית המפלגה לא רעדו, רוב חברי הכנסת שמרו על זכות השתיקה ושלי יחימוביץ', שדעותיה מוכרות, גיבתה אותו. גם כשגבאי הצהיר שמפלגתו לא תשב באותה ממשלה עם הרשימה המשותפת, חבריו לא האשימו אותו בגזענות. גמישות רעיונית מוכרת עוד מהימים שהקיבוצים התיישבו על קרקע ערבית ושאגו בכל 1 במאי "אחוות עמים".

בעקבות תגובות ברשתות החברתיות ניסה גבאי לתקן את הרושם שדבריו הותירו והסביר שהוא מחויב לפתרון שתי המדינות, תוך שמירה על ביטחון ישראל. כל בר דעת מבין שיש סתירה פנימית מובהקת בין מדינה פלשתינית ריבונית ועצמאית במשמעות מלאה לבין שמירה על ביטחון ישראל. מר גבאי סתר את עצמו מיניה וביה והוסיף שאין טעם לשרטט כעת את המתכון לפתרון. אם כך, מה משמעות אמירתו בדבר פתרון שתי המדינות?! כעורך דין ותיק אני נוטה לקבל את הגרסה הראשונה של אבי גבאי, ולא את השנייה המתוקנת והמשופצת.

להבדיל מיאיר לפיד, שדעותיו מושפעות מהלכי הרוח בציבור, אני מאמין שאבי גבאי - כמצביע ליכוד בעבר, ראש מטה שטח של מפלגת כולנו ושר מטעמה - מזהה אמת יסודית. השמאל נשאב לתוך מערבולת גדולה לאחר מחיר הדמים של הסכמי אוסלו ונותר ללא רוח, מלבד רוח נכאים. הדגלים הרמים על שלום של אמיצים, מזרח תיכון חדש וסוציאליזם בימינו, קופלו ואופסנו. השמאל הישראלי נותר ללא חזון וללא רעיון. פליטי כור ההיתוך: המזרחיים, החרדים, הדתיים והימנים, שתמיד נחשבו לפריפריה, הניפו דגלים חדשים־ישנים וסחפו את רוב הציבור איתם. זאב ז'בוטינסקי ז"ל צפה כבר לפני שנים רבות שהשמאל יישחק עד דק והימין יתנחל בלבבות ויוביל חזון ציוני גדול.

כמנהיג המחנה המתקרא ציוני, גבאי יודע שאין למפלגתו שום סיכוי לחזור לשלטון אם תמשיך להיות מזוהה עם שמאל קיצוני. גם למפלגות פוליטיות מותר לבחון מפעם לפעם את דרכן.

כל מי שטוען שביטחון מדינת ישראל הוא בראש מעייניו, יודע שההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון היא מרכיב חיוני לביטחון. אותם אלה שייסדו את מפא"י ההיסטורית ומפלגת העבודה, כבר לפני שנים רבות, ידעו שגבולות הביטחון הם כגבולות ההתיישבות.

יש לקוות שמפלגת העבודה תחזור אל תפיסותיה ההיסטוריות ותתחבר שוב אל רעיון המדינה היהודית, הציונות, הביטחון וההתיישבות. חוששני שגבאי לא יצליח להשתחרר מעבותות השמאל במפלגתו ובתקשורת. כדי להשתחרר נדרש אומץ לב יוצא דופן.