"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

כשר, אבל מסריח

,עודכן

1. פתיחת עונה צריכה להילקח בזהירות מתבקשת עד שמתגבשים מספיק חומרים שיצביעו על מגמות, ואכן הפועל ירושלים הפגינה דואליות כשהכריעה קבוצה איכותית כמו נהריה במחצית שנייה של אינטנסיביות וקשיחות הגנתית.

ירושלים הציגה את עוצמתו של הכסף הישן שלה, קרי ג'רום דייסון הבלתי ניתן לעצירה בתפקיד מקבל ההחלטות העיקרי בהתקפה, וריצ'ארד האוול, הגבוה הישראלי הכי טוב שנולד במשרד הפנים מאז אלכס טיוס, שקפץ בהתלהבות לריבאונד התקפה כאילו הכדור היה העטיפה הכחולה של תעודת הזהות.

אבל לעיתים ניצחונות הם מכסה ביוב המכסה צרור בעיות ריחניות. לקבוצות כדורסל יש ריח שניתן להריח מקילומטרים ומורכב משפת גוף, אינטראקציה עם המאמן, משמעת טקטית, היררכיה ורעננות. ההכרעה במחצית השנייה לא הפיגה את הסירחון שעל הפרקט במחצית הראשונה.

לא פלא שבערוץ הספורט נתנו קלוז־אפ על כל שחקן ירושלמי שהתחלף, הרי בכל עווית פה, בכל גלגול עיניים, מסתתרים סיפורים שלמים שעלולים להתפוצץ. וכל הסיפור הזה, של סגל עמוק שמחפש את דרכו, של שחקנים שבעיני עצמם נחשבים כוכבים המחפשים נתח של דקות משחק וזריקות, יתנקז לפתחו של קציקאריס.

נדמה שהבאתו של פרפורגלו, שנראה כמו השחקן המחבר חסר האגו שאכפת לו רק מהצלחת הקבוצה, היא בדיוק עבור העניין הזה. אבל כמה יכול שחקן יווני או ישראלי (הלפרין ואוחיון) להשפיע על חדר הלבשה אמריקני? בצורה מוגבלת מאוד. לכן היכולת של קציקאריס לסגל סגנון משחק שיעשה את בעלי המניות האמריקנים בקבוצה שמחים - קינסי, דייסון, דיי, האוול ובמיוחד ג'רלס - היא קריטית. שכנוע של ג'רלס לקבל את המרות הפילוסופית של קציקאריס - שמחפשת פחות נגיעות שלו בכדור והצגת כדורסל שישקף את הפוטנציאל של הקבוצה כולה - הוא שאלת מיליוני הדולרים שהשקיע אורי אלון.

2. נורא קל להתלהב מפעולות הגנתיות טובות, אבל כמה חן יש בפעולות הגנתיות רעות! למשל, עבודת הרגליים של אוסטין דיי - שירה בתנועה, איטית כמו פקק בערב חג, אבל תנועה! אם דיי היה בלם בנבחרת הכדורגל של ריצ'ארד נילסן, ידיו היו נקשרות בחבלים. ניתן רק לדמיין את הדליקטס של אחד־על־אחד באימון בינו לבין ליאור אליהו - סימפוניה לסיבי שריר אדומים, האחראים להתכווציות איטיות.

3. יפתח זיו הוא יוגב אוחיון צעיר ואתלט יותר, שולדבראנד הוא נוביצקי של מדינת אכזיב, נסטרנקו יפרח אם נהריה תשאיר את דראמה, קורי וובסטר הוא ממתק התקפי, ואריק אלפסי צריך לקבל קבוצה גדולה אחרי הקדנציה בנהריה. רק לכרוז שלהם אסור לחצות את הגעתון דרומה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר