גרמניה כמשל לסוציאל־דמוקרטיה

מאז היוודע תוצאות הבחירות לבונדסטאג הגרמני מפגין המפסיד הגדול ביותר - יו"ר המפלגה הסוציאל־דמוקרטית (ספ"ד) מרטין שולץ - רוח לוחמנות כוחנית שלא היתה מביישת מנהיגי מפלגות פופוליסטיות. הוא תוקף את הקנצלרית אנגלה מרקל על היותה "שואבת אבק של רעיונות ממפלגות אחרות" ואת התקשורת הגרמנית על שלא נתנה לו אפשרות לדבר על הנושאים "החשובים באמת", ומבטיח ללכת לאופוזיציה ולהיאבק משורותיה בממשלתה הבאה של מרקל.

הסוציאל־דמוקרטים הבינו שאם הם רוצים לשרוד פוליטית, אסור להם להיכנס לממשלת "קואליציה גדולה" בראשותה של מרקל, מאחר ששותפות פוליטית כזו רק פועלת לרעתם. כל פועלם והישגיהם נרשמים לזכותה של מרקל וכוחה של הספ"ד הולך ונחלש מבחירות לבחירות.

פעמיים בעבר הסכימו הסוציאל־דמוקרטים לשבת בממשלה בראשות מרקל והשמרנים, מאחר שלשתי המפלגות הגדולות לא היתה ברירה אלא לשתף פעולה. בשני המקרים, טובת המדינה היתה חשובה יותר מאינטרסים פוליטיים צרים. הפעם, אף שחידוש "הקואליציה הגדולה" מועדף שוב בעיני הבוחרים הגרמנים, מסרב הספ"ד להיכנס תחת כנפיה של הקנצלרית.

סמליות רבה גלומה בתוצאה האומללה שהשיגה הספ"ד בבחירות האחרונות - התוצאה הגרועה ביותר בתולדותיה מאז תום מלחמת העולם השנייה. הספ"ד היא המפלגה הוותיקה ביותר בגרמניה וקיימת יותר מ־150 שנה. היא מהמפלגות הסוציאל־דמוקרטיות הראשונות, הגדולות והחשובות באירופה. השפעתה על גרמניה לאורך השנים היתה רבה ומכרעת ועדיין, כשאר המפלגות האחיות באירופה, היא אינה מצליחה למשוך בוחרים. מבין 28 מדינות האיחוד האירופה, רק בשש מכהנות כיום ממשלות שאפשר לזהותן עם סוציאל־דמוקרטיות. המספר הזה עומד להצטמק עוד יותר בקרוב: אחרי הבחירות באוסטריה בחודש הבא צפויה הקמת ממשלת ימין. גם באיטליה, שגם בה ייערכו בחירות בקרוב, הימין צפוי לנצח. בצרפת, הנשיא מקרון - שנחשב לממשיך דרכו של הסוציאליסט פרנסואה הולנד - מיישם מדיניות כלכלית וחברתית ליברלית שבינה לבין סוציאליזם אין כל קשר.

מצביעי המפלגות הסוציאל־דמוקרטיות מחפשים היום תשובות פוליטיות ורעיוניות במפלגות אחרות: בשמאל הרדיקלי ובימין הפופוליסטי. שנות שלטון ארוכות טשטשו את אופייה של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, והעניקו לה תדמית של עוד מפלגת מרכז שראשיה יודעים לדאוג היטב לעצמם ולמקורביהם, במקום לציבור הבוחרים. רבים מבוחרי המפלגות הסוציאל־דמוקרטיות חשים מוזנחים ונבגדים לנוכח התגייסות המפלגות הללו להבאתם של מהגרים ופליטים שאינם תורמים לכלכלות ארצותיהן, אלא הופכים לנטל על מערכות הרווחה והחוק. רבים מהם גם רואים באיחוד האירופי, שהסוציאל־דמוקרטיות מניפה את דגלו, את האחראי למצבם הכלכלי המידרדר.

בגרמניה הכלכלה אמנם חזקה יותר משהיתה מאז האיחוד לפני 27 שנים. 84% מהגרמנים אומרים היום שמצבם הכלכלי טוב. אבל הם חוששים מהמתיחות בחברה, מהפשע, מההשפעה הגדלה של האסלאם ומהמשך הגעתם של זרים. לפחדים אלו לא מצליחים הסוציאל־דמוקרטים למצוא מענה.