בערך בדקה ה-70 בשבת, ביתרון 0:1 מול בני יהודה, החליט אלי גוטמן להוציא את נמניה ווצ'יצ'ביץ' ולהכניס את זוראב מנטשאשווילי. התוצאה: אחרי ששלטה במשחק בשני השלישים הראשונים שלו, ירדה הפועל אחורה ואפשרה לזהובים להשתלט על מרכז המגרש ועל המשחק עצמו. בשבת, מול ההתקפה של גיא לוזון, זה אולי עבד, אבל הפועל השנה היא לא קבוצה של הגנה ובסלטיק פארק "המערך ההגנתי" היה רחוק מלהספיק. ההרכב שבחר גוטמן, לא רק שלא פתר את הבור בכנף הימנית של ההגנה, אלא גם עיקר את הנעת הכדור המצוינת שאיפיינה את הקבוצה שלו בכמעט כל המשחקים העונה. הקבוצה נראתה מפוחדת, בניגוד מוחלט להצהרות שלה לפני המשחק, ויצאה בזול כשירדה למחצית בפיגור מינימלי. לזכותו של מאמן הפועל ת"א ניתן לומר שהוא הודה בטעות שלו. באיחור של 45 דקות, אבל לפחות הודה. החילופים שלו (ווצ'יצ'ביץ' במקום מנטשאשווילי ולאלה במקום יבואה), שינו את המגמה מהקצה אל הקצה, ופתאום ראינו את אותה הקבוצה שפירקה את ראפיד וינה פעמיים. הבעיה של הפועל, כמו שזה נראה כרגע, היא שמאזן ההבקעות שלה תלוי כמעט בלעדית באיתי שכטר וגיל ורמוט. אתמול, כשסלטיק הצליחה למנוע משכטר מלקבל את הכדור (כשהכדור הגיע אליו, זה לא פייר) וצופפה סביב ורמוט, להפועל לא היתה חדות באיזור השער. הסיפור העצוב הוא דני בונדר, שאולי מצליח לא לבלוט לרעה בלוזון-ליג אבל נראה כמו גוליבר בארץ הענקים באירופה. אולי נכון היה עושה גוטמן אם במקום להוציא את מנטשאשווילי במחצית, הוא היה מוותר על בונדר, שולח את שחקן הכלבו אביחי ידין לעמדת המגן הימני ומרוויח קצת שקט נפשי להגנה. כי גם אם ידין לא היה יוצא פעם אחת להתקפה מהעמדה שלו, זה היה בערך כמו בונדר.
