מסדר זיהוי תמונות - בעייתי
חקירת ניסיון האונס שבו נחשד מי ששימש כמאבטח הרמטכ"ל ורה"מ נקלעת למצב מורכב וסבוך. גם כך, בשל הרזומה של החשוד והנסיבות הבלתי הגיוניות לכאורה של האירוע, הדבר מוסיף לחקירה נופך המחייב את החוקרים לפעול נכון ובזהירות.
החשד והראיות הנסיבתיות הקיימות עד עתה - בעיקר מתיאור לכידתו של החשוד בסמיכות למקום האירוע - מבססים תשתית בסיסית מוצקה לחשד.
עם זאת, בשביל כתב אישום יהיה נחוץ ה"משהו" הנוסף שמסיר את אחרון הספקות לשם האשמת החשוד. להבנתי, חקירה מדוקדקת של העדים שהתערבו והבריחו אותו, רמת זיהוי פריטים וסימנים מעידים - גם אם לא זיהוי מוחלט של הנמלט - יחד עם הצלחה ביצירת רצף אירועים בעזרת מי שראה אותו נמלט מתחת לגשר, לכל זה יש חשיבות עצומה בחקירת הפרשה.
אני גם מקווה שבזירת העבירה נעשה כל מה שנדרש כדי להפיק את המירב ולחבר את החשוד למעשה באמצעים מדעיים, כגון מה שנותר על ידיה וגופה של המתלוננת כתוצאה מהמגע עימו. די בשערת ראש, תאי עור שנתלשו מהחשוד וכיוצא בזה.
מה שכן, בעיית הזיהוי הישיר של החשוד יכולה להיות אקוטית וקריטית, אפילו בסיטואציה נסיבתית שכזו. לטעמי, אם היתה בידי המתלוננת היכולת לזהות את החשוד, מסדר זיהוי חי הוא האמצעי הטוב ביותר שנדרש במצב שכזה. משקלו היה רב לאין ערוך ממשקל מסדר זיהוי תמונות שהוא די פרובלמטי. העובדה שהמתלוננת לא זיהתה בתמונות את החשוד היא רעה לחקירה. יחד עם זאת אני סבור שזה אינו תוקע את החקירה ושיש באיסוף החומר כמצוין לעיל לחיזוק הראיות הנסיבתיות, ועם מעט מזל ראיה פורנזית מז"פית יכולה להכריע את הכף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו