התפוררותה המביכה של הוועדה לאיתור היועץ המשפטי הבא הותירה את הממשלה ללא מערכת כללים, מין תקשי"ר-זוטא, המורה לה כיצד לנהוג. שכן איש לא העלה מעולם על דעתו שייתכן מצב שבו הוועדה תתפזר בידיים ריקות. מבחינה זו כל צעד של בנימין נתניהו לזרז את בחירת היועץ המשפטי הבא ייחשב סביר, בין אם בסופו של דבר יקים ועדה חדשה ובין אם תבחר הממשלה באחד מן הארבעה שהיו מועמדים מובילים בוועדת הנפל. נתניהו מבקש להצביע תוך שבועיים על אחד מהם - צבי אגמון, דפנה ארז-ברק, יהודה וינשטיין וידידיה שטרן. בנסיבות שנותרו אין מי שיטען כי ההליך המתוכנן על ידי נתניהו אינו תקין. רצוי גם שהממשלה תגיע מראש להסכם פנימי בין מרכיביה. היועץ המשפטי הבא ייכנס לתפקידו ב-1 בפברואר 2010, וב-70 הימים שנותרו עד אז ראוי שמנחם (מני) מזוז יקבל לפחות שתי הכרעות: • הקלה שבהן היא להחליט אם להעמיד את אהוד אולמרט לדין בתיק המינויים הפוליטיים שנותר פתוח. ממילא לא נחקרו טענות קשות וחמורות נגדו כמו ההלוואות שקיבל מיוסף (ג'ו) אלמליח, שאחת מהן אפילו לא דווחה בזמן אמת. לפחות מה שנחקר חייב להגיע לקו הסיום בעידן מזוז. • העיקרית שבהן היא להגיש טיוטת כתב אישום נגד אביגדור ליברמן או לשחררו מסיוט החקירה נגדו. חקירה זו הגיעה לסיום שלב איסוף הראיות לפני זמן ניכר, ונתקלה בסחבת בלתי מובנת במחלקתה של אביה אלף בפרקליטות, ונראה כי מזוז חייב לעצמו, ובעיקר לציבור, להביא תיק זה לכלל גמר. החקירה החלה במשרדם של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ויועצו יעקב בורובסקי, והיא בת שלוש שנים (ולא עשור כטענת החשוד), ואין שום הצדקה שהכל ימתינו ליועץ משפטי חדש. המתנה כזאת תדחה את ההחלטה בשנה נוספת, לפחות. לפיכך חייבים מזוז ומשה לדור לדרבן את הפרקליטה אלף להתרכז בעניינו של ליברמן בלבד. בלי פשרות. בלי "אבל" ובלי "חבל".
