בשבועות האחרונים למדנו כי ציבור החרדים בירושלים מנהל מאבק הפגנתי עיקש נגד הפעךת קווי הייצור של חברת אינטל הבינלאומית להפעיל את קווי הייצור שלה ביום שבת. לאחר מאבק רועש למדנו מאמצעי התקשורת על פשרה שהושגה בין חברת אינטל לבין מי שאמור לייצג את הציבור החרדי בירושלים. לפי הפשרה המסתמנת, אינטל תפעיל קווי יצור בהיקף מצומצם ותעסיק בשבתות רק את מי שאינם יהודים. יחסי החברה בישראל עם הציבור החרדי הם, כידוע, יחסים רגישים וסבוכים. הם מכים שורשים עמוקים מאוד בתוך המערכת הפוליטית, אשר באופן מסורתי נוקטת גישה שלפיה תמיד צריך לוותר לציבור החרדי. כידוע, החרדים, לפי תפיסתם הדתית, מאמינים שחובה במדינת ישראל לשמור על קדושת השבת. זוהי בהחלט זכותם להאמין בכך ואף להילחם על כך, וזאת בהתאם לתפיסה החוקתית הנהוגה בישראל, שלפיה יש לכבד את עקרונות כבוד האדם ואת חירות הפולחן הדתי. אך למעשה, קדושת השבת אינה נשמרת בכל מדינת ישראל, ובמקומות שבהם היא מתקיימת היא נשמרת, הדבר נעשה על דרך הכפייה. הפשרה אשר אליה הגיעו נציגי הציבור החרדי עם נציגי חברת אינטל אולי אמורה להרגיע נושאי משרה במערכת הפוליטית, אך אותי היא לא מרגיעה. אותי מדאיגה מאוד תופעת האלימות והתוקפנות של החרדים בירושלים, אשר עלולה לפגוע גם בעתידה הכלכלי של מדינת ישראל. כולנו מכבדים את זכותם של החרדים לנהוג על פי הכרתם המצפונית והדתית, אבל אנו גם מכבדים את זכותנו אנו - החילונים - לפעול על פי הכרתנו הדתית והמצפונית. חלק גדול מאיתנו מתנגד לכך שיכפו עליו כללי התנהגות בתחום ההתנהלות האישית. מפעם לפעם הציבור החרדי בירושלים מפגין על מנת להשיג את יעדיו. הפגנות אלה, במידה לא מועטה, מניבות עימות אלים בלתי נמנע בין הציבור החרדי לבין השוטרים וגורמי אכיפת החוק במדינת ישראל. חבר כנסת מוכשר אף ציין כי חלק גדול מאלימות זו הוא תוצאה של שעמום וחוסר מעש של קבוצת חרדים צעירים שאינם מתאימים ללימודי תורה במשך כל שעות היממה. אבל לא משנה מה פשר ההפגנות האלימות, בכל מקרה מדינת ישראל חייבת להציב את הגבול ולהגדיר לעצמה עד כמה היא מוכנה, ועד כמה מותר לה, להיכנע לתוקפנות ולאלימות של הציבור החרדי. גם הפתרון המסתמן, ולפיו בשבת יועסקו רק עובדים שאינם יהודים, הוא פתרון לקוי בבסיסו. זהו פתרון שאינו צריך להרגיע אותנו, שכן הוא בהחלט אינו מצביע על כך שהבעיה נפתרה. הבעיה לא נפתרה. כל פתרון שהוא תוצאה של כניעה לאלימות הוא פסול. הפשרה שהושגה מהווה נדבך נוסף במאבקו של הציבור החרדי שאינו מוכן לכבד את חופש הפרט כפי שהוא רוצה שיכבדו אותו. הוא פשוט מאמין שיש לו הזכות לכפות על אחרים את תפיסתו הפוליטית. מדינת ישראל צעדה מרחק רב לקראת החרדים, אבל עלינו להיזהר לבל נפסע לעבר מצב שבו נחיה במדינה שאין בה אין הפרדה בין דת לשלטון. בנקודה מסוימת חייבים לעצור. הדוגמה של אינטל צריכה לשמש בדיוק לשם כך. זהו זרקור האומר לנו שכאן יש למתוח קו אדום. זהו גם עניין ערכי וגם עניין כלכלי. פשרות מסוג זה עלולות לגרום להגברת האבטלה ולהביא לכך שמשקיעים כלכליים ירצו לעזוב את המדינה, והדבר יוביל לפגיעה בהכנסות המדינה, הכנסות שמהן ניזון גם הציבור החרדי שאינו משולב במעגל העבודה.
