געגועיי לבגין

כשהאזנתי בפתיחת מושב החורף של הכנסת לנאומה של יו"ר האופוזיציה, ח"כ ציפי לבני, התעוררו בי געגועים למנחם בגין. במשך 26 שנים הוא כיהן בתפקיד זה. במשך 26 שנים הוא עלה מאות ואולי אלפי פעמים לדוכן הנואמים בכנסת כדי לתקוף את כל ממשלת מפא"י, ולאחר מכן את המערך ואת מפלגת העבודה. הוא היה, כידוע, חריף בביקורתו, אבל תמיד עשה זאת בצורה רצינית ומכובדת. הוא תמיד התייחס בכבוד לראשי הממשלה, גם אם הסתייג לחלוטין מעמדותיהם הפוליטיות, והשמיע את הביקורת שלו בעברית רהוטה, בסגנון ראוי המכבד את השדה הפרלמנטרי. הוא מעולם לא עשה שימוש בשפת השוק.

לעומת זאת, בנאומה הראשון עם פתיחת המושב, לבני דיברה בשפה רזה מאוד, כאילו אוצר המילים שלה מוגבל ביותר, שלא לדבר על כמה שגיאות צורמות בעברית.

כדי לסבר את האוזן הנה כמה דוגמאות שליקטתי מדבריה. ארבע פעמים היא חזרה על המילה "פראייר" - "החזון שלך לעם ישראל היה שלא נצא פראיירים", לאחר מכן: "ליברמן לא יצא פראייר", ושוב: "כולכם לא פראיירים ומדינת ישראל משלמת", ולאחר שלושה משפטים: "מרוב ניסיון לא לצאת פראייר". וכל זאת במשך דקותיים.

מה בא לבטא השימוש התכוף במילה הזו? האם הוא נועד לטעת בציבור את התחושה שהוא פראייר? האם אין מילים מתאימות יותר בשפה העברית כדי להביע עמדה זו-

דוגמה נוספת היא השימוש של לבני במילה "לשרוד", על רקע רצונה לומר כי כל מטרתה של הממשלה הנוכחית היא לשרוד.

לאורך כל נאומה היא השתמשה במילה זו, כנראה כדי ליצור בציבור את התחושה שהממשלה הנוכחית איננה שואפת לקדם את השלום או נושאי פנים חשובים, אלא רק להחזיק מעמד ולא ליפול בהצבעת אי אמון.

אפשר להשתמש ברעיון הזה פעם אחת, לכל היותר פעמיים, אבל מדוע לחזור על כך לפחות שבע פעמים במהלך נאום של 20 דקות? מה היא רצתה להשיג בכך-

ביטוי נוסף הלקוח משפת הרחוב (או בעברית תקנית, מתוך הסלנג או העגה) הוא "לרוץ לספר לחבר'ה". כמה פעמים במהלך נאומה היא השתמשה במינוח זה. הנה שתי דוגמאות - "ועצה חשובה לא פחות, אל תרוץ לספר לחבר'ה", ושתי דקות לאחר מכן: "אבל אז רצת לספר לחבר'ה".

גם השימוש בביטויים עממיים מדי אינו מוסיף לתדמיתה של יו"ר האופוזיציה. במהלך נאומה אמרה כי "אתה, שמעל הדוכן הזה ניסית למכור שאי אפשר בלי מו"מ, שהסברת שאפשר, בשפה אחרת, לזרוק לפלשתינים כמה עצמות, לזרוק כמה מילים, בעצם מבקש, מתחנן עכשיו, לפתוח במו"מ".

האם מכובד לדבר כך על ראש ממשלה? האם ראוי לומר לו כי הוא מנסה ליצור לכאורה דיאלוג כדי ש"תוכל לקרוץ ולהגיד 'הנה הכל בסדר'"?

האם מכובד להוסיף, כמה דקות לאחר מכן, "אתה תגיד לעולם 'כן, בסדר, ירושלים תהיה חלק מהדיון' ואז תקרוץ לשותפים שלך".

הדברים נועדו, אולי, כדי לנסות לטעת בציבור את הרושם שראש הממשלה שלו הוא אדם לא ישר שכל מאמציו נועדו להונות ולהוליך שולל את האחרים.

זכותה ואולי אף חובתה של יו"ר האופוזיציה לבקר את מדיניות הממשלה ולהציע מדיניות חלופית, רעיונות אחרים. זכותה למתוח ביקורת חריפה על ראש הממשלה והשרים, אבל, למען השם, מדוע לעשות זאת בסגנון כל כך בלתי מכובד ובלתי ראוי?

אני משוכנע שאפילו לבני עצמה, אם תשוב ותעיין בנאומה בפתיחת מושב החורף, תגיע למסקנה דומה.