"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

געגועיי לבגין

,עודכן

כשהאזנתי בפתיחת מושב החורף של הכנסת לנאומה של יו"ר האופוזיציה, ח"כ ציפי לבני, התעוררו בי געגועים למנחם בגין. במשך 26 שנים הוא כיהן בתפקיד זה. במשך 26 שנים הוא עלה מאות ואולי אלפי פעמים לדוכן הנואמים בכנסת כדי לתקוף את כל ממשלת מפא"י, ולאחר מכן את המערך ואת מפלגת העבודה. הוא היה, כידוע, חריף בביקורתו, אבל תמיד עשה זאת בצורה רצינית ומכובדת. הוא תמיד התייחס בכבוד לראשי הממשלה, גם אם הסתייג לחלוטין מעמדותיהם הפוליטיות, והשמיע את הביקורת שלו בעברית רהוטה, בסגנון ראוי המכבד את השדה הפרלמנטרי. הוא מעולם לא עשה שימוש בשפת השוק.

לעומת זאת, בנאומה הראשון עם פתיחת המושב, לבני דיברה בשפה רזה מאוד, כאילו אוצר המילים שלה מוגבל ביותר, שלא לדבר על כמה שגיאות צורמות בעברית.

כדי לסבר את האוזן הנה כמה דוגמאות שליקטתי מדבריה. ארבע פעמים היא חזרה על המילה "פראייר" - "החזון שלך לעם ישראל היה שלא נצא פראיירים", לאחר מכן: "ליברמן לא יצא פראייר", ושוב: "כולכם לא פראיירים ומדינת ישראל משלמת", ולאחר שלושה משפטים: "מרוב ניסיון לא לצאת פראייר". וכל זאת במשך דקותיים.

מה בא לבטא השימוש התכוף במילה הזו? האם הוא נועד לטעת בציבור את התחושה שהוא פראייר? האם אין מילים מתאימות יותר בשפה העברית כדי להביע עמדה זו-

דוגמה נוספת היא השימוש של לבני במילה "לשרוד", על רקע רצונה לומר כי כל מטרתה של הממשלה הנוכחית היא לשרוד.

לאורך כל נאומה היא השתמשה במילה זו, כנראה כדי ליצור בציבור את התחושה שהממשלה הנוכחית איננה שואפת לקדם את השלום או נושאי פנים חשובים, אלא רק להחזיק מעמד ולא ליפול בהצבעת אי אמון.

אפשר להשתמש ברעיון הזה פעם אחת, לכל היותר פעמיים, אבל מדוע לחזור על כך לפחות שבע פעמים במהלך נאום של 20 דקות? מה היא רצתה להשיג בכך-

ביטוי נוסף הלקוח משפת הרחוב (או בעברית תקנית, מתוך הסלנג או העגה) הוא "לרוץ לספר לחבר'ה". כמה פעמים במהלך נאומה היא השתמשה במינוח זה. הנה שתי דוגמאות - "ועצה חשובה לא פחות, אל תרוץ לספר לחבר'ה", ושתי דקות לאחר מכן: "אבל אז רצת לספר לחבר'ה".

גם השימוש בביטויים עממיים מדי אינו מוסיף לתדמיתה של יו"ר האופוזיציה. במהלך נאומה אמרה כי "אתה, שמעל הדוכן הזה ניסית למכור שאי אפשר בלי מו"מ, שהסברת שאפשר, בשפה אחרת, לזרוק לפלשתינים כמה עצמות, לזרוק כמה מילים, בעצם מבקש, מתחנן עכשיו, לפתוח במו"מ".

האם מכובד לדבר כך על ראש ממשלה? האם ראוי לומר לו כי הוא מנסה ליצור לכאורה דיאלוג כדי ש"תוכל לקרוץ ולהגיד 'הנה הכל בסדר'"?

האם מכובד להוסיף, כמה דקות לאחר מכן, "אתה תגיד לעולם 'כן, בסדר, ירושלים תהיה חלק מהדיון' ואז תקרוץ לשותפים שלך".

הדברים נועדו, אולי, כדי לנסות לטעת בציבור את הרושם שראש הממשלה שלו הוא אדם לא ישר שכל מאמציו נועדו להונות ולהוליך שולל את האחרים.

זכותה ואולי אף חובתה של יו"ר האופוזיציה לבקר את מדיניות הממשלה ולהציע מדיניות חלופית, רעיונות אחרים. זכותה למתוח ביקורת חריפה על ראש הממשלה והשרים, אבל, למען השם, מדוע לעשות זאת בסגנון כל כך בלתי מכובד ובלתי ראוי?

אני משוכנע שאפילו לבני עצמה, אם תשוב ותעיין בנאומה בפתיחת מושב החורף, תגיע למסקנה דומה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גדעון אלון

הכותב שימש כתב פרלמנטרי במשך כ-30 שנה, רבות מהן מטעם "ישראל היום"

כדאילהכיר