על הפיהוקון בבורדו

1. במחצית נרדמתי. לא שינה קלה כזו, אלא חרופ אמיתי ששמור רק למשחקי הלאומית בשישי בצהריים, כשיורד גשם בחוץ והג'חנון יושב בבטן. בדקה ה-50 החלטתי שאני חייב להתעורר. אז העברתי לריאל מדריד מול מארסיי, לראות קצת כדורגל. מה הלך שם, חשבתי שאני עוד רואה מתוך שינה. גולים שבפרו אבולושן לא רואים. אבל אז חזרתי לחיפה בורדו.

אפשר להבין למה לוזון אוהב את פלאטיני. הוא הורס את הצ'מפיונס ליג כמו שהישראלי גמר את ליגת העל. אם אני המנכ"ל של מנצ'סטר יונייטד, אני שואל את עצמי למה אני צריך להתחלק בכסף עם בני יהודה ורעננה של הצ'מפיונס? אי אפשר לראות יותר את השלבים המוקדמים בצ'מפיונס, הכל באנקר אחד גדול בלי הפתעות. ניפגש אחרי פגרת החורף.

אבל את חיפה זה לא צריך לעניין. סביר להניח שהיא תסיים את המסע שלה בלי נקודה וגם שער יהיה הישג אמיתי. הסגל של חיפה הנוכחי לא ראוי לצ'מפיונס, אבל את הניסיון שהם מקבלים בטיולים באירופה אי אפשר למדוד בכסף. זה בדיוק ההבדל בין חיפה לשאר הקבוצות בליגת העל. משחק אחד כזה, שווה 15 משחקי לוזון ליג.

2. הערב הפועל ת"א בהמבורג. בשבועות האחרונים מתנהל ויכוח טיפשי וילדותי בין אנשי חיפה לאנשי הפועל בדמות: מי קיבל את הבית היותר קשה. החיפאים טוענים שאי אפשר להשוות בין בורדו לסלטיק, גוטמן גאה בכך שהמבורג ניצחה את באיירן בליגה.

מילא אם היה מדובר בשני נערים בפורום אוהדים, אבל מדובר במאמנים בכירים בליגת העל. בסופו של יום אלה לא שווים ליגת אלופות, ואלו יקבלו כנראה חבילה רצינית בהמבורג.

הקרב האמיתי מתרחש במכלאות של ליגת העל ולא במוזיאונים של אירופה. וכרגע, לאחר סיבוב אחד, אלישע לוי מוביל על אלי גוטמן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו