חיילים בודדים: בודדים, אבל לא לבד

נסו לרגע לדמיין את עצמכם לבד. אבל באמת לבד, רחוקים ומנותקים מהמשפחה, בארץ זרה לכם ועם אנשים שאינם דוברים את שפתכם או מכירים לעומק את תרבותכם. דווקא ברגעים האלו, שהם המנותקים והמרוחקים ביותר בחיינו, אנחנו צריכים את היקירים לנו, את האנשים שכל חיינו הכרנו ונותנים לנו ביטחון וכוח - קרוב לצידנו.

וכולנו מרגישים לבד לפעמים. התחושה המוכרת ביותר היא במהלך ימי השירות בצה"ל, ובפרט ביחידות הקרביות, שם החיילים חווים חוויות שמאופיינות אצלנו ככאלו שמחברות אותנו לא רק לצבא, אלא גם למשפחה: מאחורי כל צו ראשון, גיבוש, גיוס בבקו"ם, סוף טירונות, קבלת כומתה וסוף מסלול ממתינים על פי רוב אם דומעת ואב גאה שמחכים בקו הסיום כדי לתמוך בילדם ולהתרגש איתו ברגעים שיעצבו את אישיותו וישפיעו עליו לכל חייו. מצד שני, תחושות הגעגוע החזקות שהולכות וגואות רגע לפני סוף השבוע, והצער כשאנחנו מגלים שהשבוע לא נצא שבת - מוכרים לכל חייל וחיילת, דווקא בגלל הצורך שלנו, ברגעי הקושי, במקום הבטוח והחם.

חייל בודד, לעומת זאת, הוא בודד מעצם הגדרתו. אין לו משפחה בארץ. אין לו את הפריבילגיה לחזור פעם בשבועיים או שלושה אל הנופים המוכרים, השפה הנהירה לו, והמשפחה האוהבת. בדיוק מהסיבה הזאת, הוקם מלכתחילה גרעין צבר של תנועת הצופים: מעטפת חמה ומוכרת שמעניקה חיבוק, אוזן קשבת ועזרה לחיילים הבודדים ברגעים הקשים וברגעים הטובים כאחד, ובד בבד נותנת כלים כדי להתמודד עם המציאות והמנטליות הישראלית והצה"לית. הרכזים ביישובים הקולטים ברחבי הארץ הם אבא, אמא, אח וחבר, ובשילוב עם המסגרת החברתית של חברי הגרעין שעוברים את אותם הדברים - מדובר במשפחה לכל החיים.

החיילים הבודדים - דוגמת 300 הצעירים שנוחתים החודש בישראל והשאירו מאחור את משפחותיהם, רק כדי להתגייס לצה"ל - מתמודדים עם אתגרים שפשוט קשה לעבור כשאתה לבד, והם נתונים לחסדי עזרתם של אנשים שלא תמיד נכונים לטפל בהם ברגישות הנדרשת.

ועדיין, למרות הקשיים, אנו מרגישים כי בשנים האחרונות מרגישים החיילים הבודדים בישראל הרבה יותר טוב לעומת שנים קודמות: הציבור הישראלי מכיר הרבה יותר בערך ובהקרבה שלהם עבור מדינת ישראל, הפיתוחים הטכנולוגיים מאפשרים להם לקיים שיחות וידאו עם בני משפחתם מכל מקום ובכל שעה ללא תשלום באמצעות הווטסאפ או הסקייפ, והעזרה של חברות וארגוני סיוע שנרתמים כדי להקל עליהם במהלך שירותם הצבאי - גורמת להם להרגיש בכל פעם קרוב יותר לבית.

כל אלו, מקלים את השירות הצבאי שלהם ונותנים להם כלים טובים יותר כדי להצטיין בתפקידים שהם נושאים, למרות האתגרים שהם מתמודדים איתם כחיילים בודדים על בסיס יומיומי. כך, למשל, בשנים האחרונות קיבלו יותר מ־20 חיילים בודדים את אות ההצטיינות של נשיא המדינה, ורבים מהם מתקדמים לתפקידי קצונה ומשתלבים היטב בחברה הישראלית.

יתרה מכך, אסור לשכוח את המנוע הגדול ביותר שמניע אותם מדי יום, מהרגע שבו הם מגיעים לישראל ועד לרגע שבו הם משתחררים מצה"ל: האהבה הכנה למדינת ישראל ולעם ישראל ותחושת השליחות שמפעמת בהם בכל צעד ושעל בדרכם. אין תחליף לאידיאולוגיה ולאהבת ישראל שהולכת איתם לכל מקום ומפיחה בהם כוחות שאין שום בדידות שיכולה להם.

לכל אחד אחריות אישית להעניק את היחס החם והאוהד לחיילים הבודדים שמשרתים בצה"ל. אני בטוח שאם נדע להעריך ולהוקיר את העובדה שהצעירים הללו השאירו מאחור את כל היקר להם כדי לקחת חלק בהגנה על מדינת ישראל ואזרחיה - החיילים הבודדים ירגישו כאן בבית.

הכותב הוא מנהל תוכנית גרעין צבר של תנועת הצופים