עצמו את העיניים לרגע. נסו לדמיין משחק אחד של הנבחרת בקמפיין האחרון שאתם זוכרים. עזבו, באיזה מקום ממוקדמת ישראל בבית שלה-. אילו נבחרות יש שם? נכון, שוויץ ויוון. ומי עוד? עזבו לא תיזכרו בזה. נעשה לכם את זה קצר. ישראל צריכה לנצח את המשחקים שנשארו לה ברמת גן מול הקבוצות הקיקיוניות של הבית ואז לצאת לשוויץ למשחק שהכל אפשרי בו. אם לשפוט על פי המשחק אתמול (וזה צעד קצת טיפשי) הרי שבאמת הכל אפשרי. נבחרת ישראל יכולה לעקוץ את הניצחון המיוחל בשוויץ ואז בטעות להעפיל לפלייאוף. תארו לכם איזו התפתחות בעלילה זו תהיה. לוזון, שכבר החל את מסע הטלת האשמה על קשטן בכך שעשה שימוש ציני באלירן עטר, יהפוך לאיש הרע של הנבחרת והעם יתאחד סביב השועל הוותיק שמבייש את צעירותו, ויחזור לרגע אחד למעמד שהוא מכיר כל כך טוב. ואתם יודעים מה קורה כשקשטן מצליח, כשקשטן לוקח קבוצה שאף אחד לא נתן לה סיכוי ועושה איתה הישג? נכון, אברהם גרנט מגיע. כמו אז בדאבל ההוא עם מכבי, שהריצקוביץ' השפיל אותו והביא במקומו את אברם. החברים מפתח תקווה כבר החלו להעביר את המהלך. עוד רגע והחבר של רומן אברמוביץ' נוחת לקשטן עוד פעם על הראש. פוטש מתוכנן שיחל עם ראיון שיישא את הכותרת: "אלירן עטר שילם את חובו לחברה, אנחנו נגרום לו לפרוח בכחול לבן". לוזון ושטרן חלובה עוד יריבו על זה, ובסוף יגיעו לפשרה: סיני יישאר עוזר מאמן. אז אולי עדיף לקשטן לא להגיע למונדיאל. מה כבר יכול לצאת לו מזה? כרטיסים למשחקי עונה באנגליה גם ככה יש לו, ועם כמות המיילים שהוא צבר בשנים האחרונות בחברות התעופה (נכון, לא כמו אברם) נדמה שאת הפנסיה שהוא החל בנבחרת, הוא יוכל להמשיך גם כאדם פרטי, שלא לוקח הביתה 100 אלף שקל בחודש.
על סוף דרכו של קשטן בנבחרת
עדי רובינשטיין
כותב במוסף "ישראל השבוע". החל את דרכו בתחום העיתונות בשנת 2000 בעיתונות הנוער. סיקר תחומים מגוונים, ובהם פוליטיקה, אוכל, תרבות וספורט. סיקר את אסון היסעור ברומניה ב-2010: "עם השפה הרומנית השגורה בפי הצלחתי להגיע לבכיר בצבא המקומי, שסיפק לי ציטוטים כואבים שנהפכו לכותרת השער של העיתון למחרת".
