בזיכרון היום הזה ציווינו לנו חיים

תשעה באב היום. לא שכחנו. לא שכחנו את חורבננו המדיני וחורבן מקדשנו, וגם לא את הסיבות לכך. תשעה באב היום, וכל הצרות שבאו עלינו כאומה וכיחידים נצררו בצרור הכאבים של היום הזה. נביא החורבן ירמיהו הציב עוד במאה השישית לפנה"ס את הנדבך הראשון בקינות היום הזה: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה, הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ, כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". 

תשעה באב היום. לא שכחנו, כי בזיכְרון היום הזה יכולנו להתנער מעפר ולשוב ארצה אחרי מאות רבות של התנהלות בשולי ההיסטוריה. הנה אנחנו במדינתנו העצמאית, 1947 שנים אחרי החורבן השני, והזיכרון עודו חי וקיים ומניע ומקיים ומזהיר ומפרה ומחזק. מכוחו של הזיכרון הזה ידענו להתערות בחיי העמים רק למראית עין, כי בכל רגע ציפינו להתעורר מסיוט הלילה הארוך ולהתחדש כקדם. מכוחו של הזיכרון עלה ר' משה בן נחמן (הרמב"ן) ב־1267 לחדש את היישוב היהודי בירושלים, ומזיכרונה של ירושלים שאבו מגורשי ספרד עוז ונחמה להחזיק מעמד בארצות שאליהם נפוצו. תשעה באב היום, ולולא היום הזה לא החזקנו מעמד כעם ולא ידענו מסורת ולא היסטוריה ולא הבאנו לעולם את אוצרות הרוח האדירים שיצרנו בגלות. וכן, לולא תשעה באב וזיכרונה של ציון האבלה לא היתה באה לעולם הציונות, וממלכת ישראל היתה נותרת שם בעלמא בדפי ההיסטוריה ולא ממשות חיה. 

אירועי השבועות האחרונים בהר הבית לימדונו שיש טעם בהמשך מנהגי האבלות והצום. אויבינו ידעו כבר בראשית המאה הקודמת שעל הר הבית תינטש המערכה המדינית, וממנה לכלל אחיזתנו בארץ. לא לחינם הם ממקדים את עיקר מאמציהם בסילוק כל זכר לריבונות יהודית תוך שהם מתאמצים להעלים את חרפתם: כוחו של המסגד על ההר נובע מקדושת המקום לעם היהודי ומבתי המקדש ששכנו עליו. אכן, שאלת הר הבית אינה דתית בלבד; היא לאומית, וכרוכה בהשלמת ריבונותנו על הארץ. 

גם בנימין זאב הרצל הועיד למקדש השלישי מקום ברומן האוטופי שלו, "אלטנוילנד", שבו תיאר את ישראל העתידית כפי שראה אותה בעיני רוחו. בחלק החמישי מגיעים הנוסעים בערב שבת לעיר העתיקה בירושלים: "היא השתרעה לפניהם, מעבר לעמק הקדרון, עוטה אור השמש שאחרי הצהריים, ומעין רוח יום טוב היתה מרחפת עליה... עתה חקר לדעת... על אודות בניין ענק מלא הוד, שהאיר בלבנת זוהר ובכתם פז; גגו נשען על עמודי שיש, יער של עמודים, ועל כל עמוד כותרת זהב. לב פרידריך נפעם בשומעו מפי דוד את המילים: 'זה בית המקדש'" (תרגום: נחום סוקולוב). מדוע היה חשוב לחוזה המדינה לכלול את המקדש בתיאורה של המדינה המודרנית, שעל הקמתה נשרף בלהבה בגיל כה צעיר? 

תשעה באב היום, ואחרי הדברים הקודמים צריך לזכור: לארץ ישראל עלינו והעפלנו ונלחמנו לבנותה, אך לא כך ביחס להר. אל ההר לא עולים בכפייה ולא בכוח, רק מתוך התעוררות התודעה ותביעת המון העם. 128 שנים לפני שעלה הרמב"ן לירושלים, ב־1139, חתם ר' יהודה הלוי את ספרו "הכוזרי" בנבואה שבאה מעומק געגועיו: "כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף". שנה אחר כך עזב את ספרד בדרכו לארץ ישראל וכולנו אחריו. 

תשעה באב היום. לא שכחנו, כי בזיכרון היום הזה ציווינו לנו אחרית וחיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו