דתיים, חרדים וחילונים

האתגרים הפוליטיים והכלכליים שמולם אנו עומדים מסיטים את תשומת הלב ממלחמת תרבות המתנהלת בתוך הזירה הדתית, שלתוצאותיה תהיה השפעה על עתידה של החברה.

על רקע התבטאותו של הרב הצבאי הראשי בדבר תמיכתו באי גיוס בנות לצבא, יש להפנות זרקור למגמה חשובה: התחזקותם של הגורמים הקיצוניים, והלא ציוניים, כאשר 25 אחוזים מתלמידי כיתות א' היהודים בישראל רשומים במערכות החינוך החרדיות.

במדינות מפותחות יהודים חרדים אינם פטורים מדרישות החובה הממשלתיות: כל הילדים מקבלים חינוך חילוני מינימלי. אצלנו, כדי לזכות בתמיכתם הפוליטית של החרדים, הסכימו כמה מהממשלות האחרונות להרחיב את המימון הממשלתי לרשתות החינוך החרדיות ובמקביל העניקו להן אוטונומיה מוחלטת מפיקוח ממשלתי. כך, למעשה, הכשירו את הוצאתם של תוכני הליבה החילוניים מתוכנית הלימודים.

ההשלכות החברתיות של שינויים אלה יורגשו במשך עשרות השנים הבאות. באופן חסר תקדים במסורת היהודית, ילדים בבתי הספר החרדיים מקבלים עידוד להימנע מלעבוד למחייתם. הרמב"ם (שללא ספק היה נפסל מללמד בבית ספר חרדי טיפוסי בגלל החינוך החילוני שקיבל) כתב במשנה תורה כי מי שחושב שביכולתו ללמוד תורה ולא לעבוד ולהסתמך על צדקה, מחלל את שם ה'.

תוצאה נוספת היא העלייה המתגברת במספר הצעירים החרדים המשתמטים מגיוס. דתיים ציונים ודאי מרגישים מוזר כאשר חלקם היחסי בקרב החיילים הקרביים בצה"ל גדול יותר מחלקם היחסי באוכלוסייה והם מוכנים למות למען ארצם, בעוד שחבריהם החרדים, ללא הצדקה הלכתית, משתמטים.

גם הרבנות הראשית, שפעם היתה מעוז הציונות הדתית, הפכה לנחלה חרדית, למרות הבוז המופגן של החרדים למוסד הזה. דחיקתם של הרבנים הציונים על ידי הקיצונים סוללת את הדרך לבעיות נוספות, כמו הניסיון לערער על היתר המכירה שהנהיג לפני יותר מ-100 שנה הרב הראשי אברהם יצחק קוק במטרה לאפשר לחקלאים לפרנס את עצמם בשנת שמיטה. ההשפעה ההרסנית ביותר של השליטה החרדית בבתי הדין הרבניים נוגעת לנושא הגיור. קנאים כמו הרב אברהם שרמן מנסים לכפות משטר הלכתי קיצוני. הרב שרמן אף ביטל רטרואקטיבית גיורים קודמים על בסיס טענה של חוסר שמירה על המצוות!

הגישה החרדית החלה להשפיע גם על מוסדות ועל אישים דתיים לאומיים, אשר מקדמים סטנדרטים מחמירים, בייחוד בכל הנוגע להפרדה בין המינים, כגון האיסור על שירה נשית ("קול באישה ערווה"), ואפשר אולי לייחס מגמה זו גם לאמירתו של הרב רונצקי בדבר התנגדותו לגיוס בנות לצבא.

כמובן, כל אדם רשאי להטיל על עצמו את הפסיקות המחמירות ביותר. מלבד זאת, ברור שישנם גם צדדים חיוביים באורח החיים החרדי שישראלים אחרים יכולים לאמץ. אך רוב הישראלים, גם אלה התומכים בחיזוק הערכים היהודיים במסגרת המדינה, חשים זרות כלפי הדת בגלל הקנאים החרדים.

ישנן קבוצות חרדיות נאורות הערות למתחים אלו - ארגונים כמו ארץ חמדה, בית מורשה, צוהר, אוניברסיטת בר-אילן ואחרים, המקדמים ערכים דתיים ללא כפייה ומטפחים את "שביל הזהב" של מתינות וסובלנות שעליו כתב הרמב"ם. אך אנשי הציונות הדתית והרבנים שלה חייבים להיות אסרטיביים יותר. חברי הכנסת מביניהם צריכים לדרוש שכספי המדינה המיועדים לבעלי תפקידים בבתי הדין הרבניים יופנו לכיוונם של רבנים ציונים השולחים את בניהם לצבא, דוגלים במודרניות ומסוגלים לתקשר עם צעירים משכילים. ואגב, נטרול כוח הסחיטה החרדי הוא עוד סיבה בשביל קדימה להיכנס לממשלה.